Nedarim — Daf 28b

אין להם פדיון:

גמ׳ וליתני קדושות ואין קדושות איידי דבעי למיתנא סיפא אין להם פדיון תנא נמי רישא יש להם פדיון

היכי נדר אמר אמימר באומר אם אינן נקצצות היום ועבר היום ולא נקצצו אם כן למה לי למימר פשיטא לא צריכא כגון דאיכא זיקא נפישא

והא קתני לה גבי טלית וטלית לשריפה קיימא [אין] כגון דאיכא דליקה הכא נמי דאיכא זיקא נפישא וסלקא דעתך דמסיק אדעתיה דלא מיתנצלן ומשום הכי קא נדר קא משמע לן:

הרי נטיעות האלו קרבן כו': ולעולם אמר בר פדא פדאן חוזרות וקודשות פדאן חוזרות וקודשות עד שיקצצו נקצצו פודן פעם אחת ודיו ועולא אמר כיון שנקצצו שוב אין פודן

GEMARA. Let [the Mishnah] teach 'they are consecrated!'  — Because the second clause must state 'THEY CANNOT BE REDEEMED,'  the first clause also states, 'THEY CAN BE REDEEMED. How was the vow made?  — Amemar answered: By saying, '… if they are not cut down to-day'; and the day passed without their being cut down. If so, why teach it: is it not obvious? — The need for teaching it arises e.g., when a strong wind is blowing.  But the same is taught with respect to a garment: and does a garment stand to be burnt? — Even so; e.g., when a fire has broken out. So here too [in respect of plants], a strong wind is blowing; and I might think that he thought that they would not be saved, and therefore vowed.  Hence the Mishnah informs us [that the vow is binding]. LET THESE SAPLINGS BE KORBAN etc. [Can they] never [be redeemed]?  — Said Bar Pada: If he redeems them, they revert to their sanctity; if he redeems them again, they again revert to their sanctity, until they are cut down.  When cut down, he redeems them once,  and that suffices. 'Ulla said: Having been cut down, they require no further redemption.