Megillah — Daf 16a

ששמשי מוחק וגבריאל כותב אמר רבי אסי דרש ר' שילא איש כפר תמרתא ומה כתב שלמטה שלזכותן של ישראל אינו נמחק כתב שלמעלה לא כל שכן

(אסתר ו, ג) לא נעשה עמו דבר אמר רבא לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאים את המן

(אסתר ו, ד) הכין לו תנא לו הכין

ועשה כן למרדכי אמר ליה מנו מרדכי אמר ליה (אסתר ו, י) היהודי אמר ליה טובא מרדכי איכא ביהודאי אמר ליה (אסתר ו, י) היושב בשער המלך

אמר ליה סגי ליה בחד דיסקרתא אי נמי בחד נהרא אמר ליה הא נמי הב ליה אל תפל דבר מכל אשר דברת

ויקח המן את הלבוש ואת הסוס אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה מירתת אמר להו לרבנן האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה

אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה אמר להו אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי אמר ליה רשע עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי

אמר ליה קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא דבעי לך מלכא אמר ליה לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי

שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה בהדי דקא שקיל ליה אינגד ואיתנח אמר ליה אמאי קא מיתנחת אמר ליה גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי השתא לישוייה בלאני וספר אמר ליה רשע ולאו ספר של כפר קרצום היית תנא המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה

בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו למאניה אמר ליה סק ורכב אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא גחין וסליק כי סליק בעט ביה אמר ליה לא כתיב לכו (משלי כד, יז) בנפל אויבך אל תשמח אמר ליה הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב (דברים לג, כט) ואתה על במותימו תדרוך

(אסתר ו, יא) ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא סברה האי דרכיב אבוה והאי דמסגי קמיה מרדכי שקלה עציצא דבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה דלי עיניה וחזת דאבוה הוא נפלה מאיגרא לארעא ומתה

והיינו דכתיב וישב מרדכי אל שער המלך אמר רב ששת ששב לשקו ולתעניתו והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש אבל על בתו וחפוי ראש על שאירע לו

ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו' קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו אמר רבי יוחנן כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם

אם מזרע היהודים מרדכי וגו' אמרו ליה אי משאר שבטים קאתי יכלת ליה ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלת ליה יהודה דכתיב (בראשית מט, ח) ידך בערף אויביך אינך דכתיב בהו (תהלים פ, ג) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך

(אסתר ו, יג) כי נפל תפול לפניו דרש ר' יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה אמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים

(אסתר ו, יד) וסריסי המלך הגיעו ויבהילו מלמד שהביאוהו בבהלה

כי נמכרנו אני ועמי וגו' אין הצר שוה בנזק המלך אמרה לו צר זה אינו שוה בנזק של מלך איקני בה בושתי וקטלה השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי

ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה ויאמר ויאמר למה לי אמר רבי אבהו בתחלה על ידי תורגמן כיון דאמרה ליה מדבית שאול קאתינא מיד ויאמר לאסתר המלכה:

ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה אמר ר' אלעזר מלמד שהיתה מחווה כלפי אחשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן:

והמלך קם בחמתו וגו' והמלך שב מגנת הביתן מקיש שיבה לקימה מה קימה בחימה אף שיבה בחימה דאזל ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי וקא עקרי לאילני דבוסתני ואמר להו מאי עובדייכו אמרו ליה דפקדינן המן

אתא לביתיה והמן נופל על המטה נופל נפל מיבעי ליה אמר רבי אלעזר מלמד שבא מלאך והפילו עליה אמר ויי מביתא ויי מברא ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית

ויאמר חרבונה וגו' אמר רבי אלעזר אף חרבונה רשע באותה עצה היה כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח והיינו דכתיב (איוב כז, כב) וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברח

וחמת המלך שככה שתי שכיכות הללו למה אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש ואמרי לה אחת של אסתר ואחת של ושתי

(בראשית מה, כב) לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימן נתן חמש חליפות אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק

that Shamshai1 kept on erasing and Gabriel kept on writing. R. Assi said: R. Shila, a man of Kefar Temarta,2 drew a lesson from this, saying: If a writing on earth which is for the benefit of Israel cannot be erased, how much less a writing in heaven!3 There is nothing done for him.4 Raba said: [They answered him thus] not because they loved Mordecai but because they hated Haman. He had prepared for him.5 A Tanna stated: [This means], he had prepared for himself.6 And do even so to Mordecai etc.7 Haman said to him: Who is Mordecai? He said to him: ‘The Jew’. He said: There are many Mordecais among the Jews. He replied: ‘The one who sits in the king's gate’. Said Haman to him: For him [the tribute] of one village or one river is sufficient! Said Ahasuerus: Give him that too; ‘let nothing fail of all that thou hast spoken’. Then took Haman the apparel and the horse.8 He went and found [Mordecai with] the Rabbis sitting before him while he showed them the rules of the ‘handful’.9 When Mordecai saw him approaching and leading the horse, he became frightened and said to the Rabbis, This villain is coming to kill me. Get out of his way so that you should not get into trouble with him.10 Mordecai thereupon drew his robe round him and stood up to pray. Haman came up and sat down before them and waited till Mordecai had finished his prayer. He said to him: What have you been discussing? He replied: When the Temple stood, if a man brought a meal-offering he used to offer a handful of fine flour and make atonement therewith. Said Haman to them: Your handful of fine flour has come and displaced my ten thousand talents of silver. Said Mordecai to him: Wretch, if a slave acquires property, whose is the slave and whose is the property?11 Haman then said to him: Arise and put on this apparel and ride on this horse, for so the king desires you to do. He replied: I cannot do so until I have gone into the bath and trimmed my hair, for it would not be good manners to use the king's apparel in this state. Now Esther had sent and closed all the baths and all the barbers’ shops. So Haman himself took him into the bath and washed him, and then went and brought scissors from his house and trimmed his hair. While he was doing so, he sighed and groaned. Said Mordecai to him: Why do you sigh? He replied: The man who was esteemed by the king above all his nobles is now made a bath attendant and a barber. Said Mordecai to him: Wretch, and were you not once a barber in Kefar Karzum?12 (For so a Tanna stated: Haman was a barber in Kefar Karzum twenty-two years.) After he had trimmed his hair he put the garments on him, and said to him, Mount and ride. He replied: I am not able, as I am weak from the days of fasting. So Haman stooped down and he mounted [on his back]. When he was up he kicked him. He said to him: Is it not written in your books,13 Rejoice not when thine enemy faileth?14 He replied: That refers to an Israelite, but in regard to you [folk] it is written, And thou shalt tread upon their high places. 15 And proclaimed before him, This shall be done to the man whom the king delighted to honour.16 As he was leading him through the street where Haman lived, his daughter who was standing on the roof saw him. She thought that the man on the horse was her father and the man walking before him was Mordecai. So she took a chamber pot and emptied it on the head of her father. He looked up at her and when she saw that it was her father, she threw herself from the roof to the ground and killed herself. Hence it is written . . .17 And Mordecai returned to the king's gate. R. Shesheth said: This indicates that he returned to his sackcloth and fasting. But Haman hastened to his house, mourning and having his head covered; mourning for his daughter, and with his head covered on account of what had happened to him. And Haman recounted unto Zeresh his wife and all his friends, etc. They are first called ‘his friends’ and then they are called ‘his wise men’. R. Johanan said: Whoever says a wise thing even if he is a non-Jew18 is called ‘wise’. If Mordecai be of the seed of the Jews. They said to him: If he comes from the other tribes, you can prevail over him, but if he is from the tribe of Judah or of Benjamin, Ephraim or Manasseh, you will not prevail over him. ‘Judah’, as it is written, Thy hand shall be on the neck of thine enemies.19 The others, because it is written of them, Before Ephraim and Benjamin and Manasseh stir up thy might.20 But falling thou shalt fall.21 R. Judah b. Ila'i drew a lesson from this verse, Saying: Why are two fallings mentioned here? Haman's friends said to him: This people is likened to the dust and it is likened to the stars. When they go down, they go down to the dust, and when they rise they rise to the stars. Came the king's chamberlains and hastened [wa-yabhilu] to bring Haman.22 The use of this word [wa-yabhilu]23 tells us that they brought him all in confusion [behalah]. For we are sold, I and my people etc . . . For the adversary cares24 not that the king is endamaged.25 She said to him: This adversary cares not for the damage of the king. He was angry with Vashti and killed her,26 and he is angry with me and wants to kill me. Then said the king Ahasuerus, and he said to Esther the queen.27 Why ‘said’ and again ‘said’? R. Abbahu replied: He first spoke to her through an intermediary.28 When she told him that she came from the house of Saul,29 forthwith, ‘he said to Esther the queen’. And Esther said, An adversary and an enemy, even this wicked Haman.30 R. Eleazar said: This informs us that she was pointing to Ahasuerus and an angel came and pushed her hand so as to point to Haman.31 And the king rose in his wrath...and the king returned out of the palace garden.32 His returning is put on the same footing as his arising. Just as the arising was in wrath, so the returning was in wrath. For he went and found ministering angels in the form of men who were uprooting trees from the garden. He said to them, What are you doing? They replied: Haman has ordered us. He came into the house, and there ‘Haman was falling33 upon the couch’. ‘Falling’? It should say. ‘had fallen’? — R. Eleazar said: This informs us that an angel came and made him fall on it. Ahasuerus then exclaimed: Trouble34 inside, trouble outside! ‘Then said the king, Will he even force the queen before me in the house? Then said Harbonah, etc.’ R. Eleazar said: Harbonah also was a wicked man and implicated in that plot.35 When he saw that his plan was not succeeding, he at once fled, and so it is written, And he cast upon him and did not pity, from his hand he surely fleeth.36 Then the king's wrath was assuaged.37 Why are there two assuagings here?38 — One of the [wrath of the] King of the Universe,39 and the other of Ahasuerus. Others say, one [of the wrath] on account of Esther and the other on account of Vashti. To all of them he gave to each man changes of raiment but to Benjamin he gave five changes of raiment.40 Is it possible that that righteous man41 should fall into the very mistake from which he himself had suffered? Haman. to Mordecai as slave. V. supra p. 90. n. 4.] Acad. for Jewish Research, VII, pp. 58ff].