Makkot — Daf 14b

מאחותו דרישא

ואידך ההוא מיבעי ליה לחלק כרת למפטם ולסך

ואידך סבר כר' אלעזר א"ר הושעיא דאמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחד חלוקין הן לקרבן

ואי בעית אימא לא סבר לה כר' אלעזר ונפקא ליה (ויקרא כ, יח) מואיש אשר ישכב את אשה דוה

ואידך ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מנין שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה וגו' מלמד שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה:

וטמא שאכל את הקדש: בשלמא הבא למקדש טמא כתיב עונש וכתיב אזהרה עונש דכתיב (במדבר יט, יג) את משכן ה' טמא ונכרתה אזהרה (במדבר ה, ג) ולא יטמאו את מחניהם אלא טמא שאכל את הקדש בשלמא עונש כתיב (ויקרא ז, כ) והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה אלא אזהרה מנין

ריש לקיש אומר (ויקרא יב, ד) בכל קדש לא תגע

רבי יוחנן אומר תני ברדלא אתיא טומאתו טומאתו כתיב הכא וטומאתו עליו ונכרתה וכתיב התם (במדבר יט, יג) טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן עונש ואזהרה אף כאן עונש ואזהרה

בשלמא ריש לקיש לא אמר כרבי יוחנן גזירה שוה לא גמיר אלא ר' יוחנן מאי טעמא לא אמר כריש לקיש אמר לך ההוא אזהרה לתרומה

וריש לקיש אזהרה לתרומה מנא ליה נפקא ליה (ויקרא כב, ד) מאיש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב אי זהו דבר שהוא שוה בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה ואידך ההוא לאכילה והא לנגיעה

וריש לקיש האי בכל קדש לא תגע להכי הוא דאתא ההוא מיבעי ליה לטמא שנגע בקדש דאיתמר טמא שנגע בקדש ריש לקיש אומר לוקה רבי יוחנן אומר אינו לוקה ריש לקיש אומר לוקה בכל קדש לא תגע רבי יוחנן אומר אין לוקה ההוא אזהרה לתרומה הוא דאתא

טמא שנגע בקדש מדאפקיה רחמנא בלשון נגיעה אזהרה (לאוכל) אתקוש קדש למקדש

ואכתי להכי הוא דאתא ההוא מיבעי ליה לטמא שאכל בשר קדש לפני זריקת דמים דאיתמר טמא שאכל בשר קדש לפני זריקת דמים ריש לקיש אומר לוקה רבי יוחנן אומר אינו לוקה

ריש לקיש אומר לוקה בכל קדש לא תגע לא שנא לפני זריקה ולא שנא לאחר זריקה רבי יוחנן אומר אינו לוקה רבי יוחנן לטעמיה דאמר קרא טומאתו טומאתו וכי כתיב טומאתו לאחר זריקה הוא דכתיב ההיא מבכל קדש נפקא

תניא כוותיה דריש לקיש בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל אתה אומר אזהרה לאוכל או אינו אלא אזהרה לנוגע ת"ל בכל קדש לא תגע ואל המקדש וגו' מקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף כל דבר שיש בו נטילת נשמה ואי בנגיעה מי איכא נטילת נשמה אלא באכילה

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו

from the [redundant] expression of ‘his sister’ in the former part of the text. And the other [Rabbis]? — They require it to teach the principle of distributive incidence in the case of one who both compounds [the prescribed ingredients for the holy anointing-oil] and anoints therewith. And the other [R. Isaac]? — He shares the view of R. Eleazar quoting R. Hoshaia; for R. Eleazar in the name of R. Hoshaia said that wherever you find two prohibitions with the sanction of kareth mentioned only once, each lapse occasions a sin-offering on its own account. Or, if you wish, I should say that R. Isaac does not adopt the view of R. Eleazar as citing R. Hoshaia, but he derives [the principle of distributive incidence] from the following text: And if a man shall lie with a woman [one] having her sickness. And the other [Rabbis]? — That text is required for another point, as reported by R. Johanan; for R. Johanan said in the name of R. Simeon b. Yohai: How can it be shown that a woman is not [ritually] ‘unclean’ [as parturient] until the flux emerges through the normal passage? From the wording of the text: And if a man . . . uncovered the fountain of her flux which teaches that a woman is not ‘unclean’ [as parturient] until it emerges through its normal passage. ONE WHO WHILE UNCLEAN ATE HOLY MEAT OR ENTERED THE SANCTUARY [incurs kareth and consequently a flogging]. This is quite in order where one while [ritually] unclean entered the sanctuary, because both the penalty and the [requisite] forewarning are written [explicitly]. ‘The penalty,’ — as it is written: he hath defiled the tabernacle of the Lord [that soul shall be cut off from Israel]; ‘the forewarning,’ — as it is written: That they [the unclean] defile not their [holy part of the] camp. But as regards the unclean who ate holy meat, the penalty, I grant, is written: But the soul that eateth of the flesh of the sacrifice of peace offerings that pertain unto the Lord, having his uncleanness on him, that soul shall be cut off from his people. But where is found the [requisite] forewarning for this? — Resh Lakish said [that it is found in the text:] She shall touch no hallowed thing. R. Johanan said that Bardela taught it [as derived] from the recurring expression of ‘his uncleanness’ [in two relevant passages]. Here it is written: ‘having his uncleanness on him shall be cut off, and in the other [context] it is written: He shall be unclean: his uncleanness is yet upon him. Just as in this latter passage [there is given] the warning and the penalty [if he does], so in the former [passage] we associate with it a warning and penalty. Now, we understand why Resh Lakish does not give the same explanation as R. Johanan, namely, that he had not received it on tradition from his master. But why should R. Johanan not accept the explanation of Resh Lakish? — He will tell you that the text, [She shall touch no hallowed thing] serves as admonition in respect of terumah. And whence does Resh Lakish derive the [requisite] admonition in regard to terumah? — He derives it from the wording: What man [person] soever of the seed of Aaron is a leper or hath an issue [he shall not eat of the holy things until he be clean]. Now, what [holy] things are permitted [as food] to the seed of Aaron alike? You are bound to say, terumah. And the other [R. Johanan]? — That passage refers to ‘eating’ of [terumah in uncleanness] while this text forbids touching terumah. But, how can Resh Lakish take the text, She shall touch no hallowed thing for that [stated] purpose. Does he not require it to serve as forewarning against [the unclean person] ‘touching’ holy things as was stated: If a [ritually] unclean person touches hallowed [meat], Resh Lakish says: he incurs a flogging; whereas R. Johanan says: he does not incur a flogging. ‘Resh Lakish says he incurs a flogging.’ — as it is written: She shall touch no hallowed thing; ‘R. Johanan says he incurs no flogging,’ as that text is the forewarning against terumah! — Resh Lakish can answer that the unclean who touches hallowed meat [is liable to a flogging], because the All-Merciful has expressed the prohibition of eating [hallowed meat] in terms of touching; while the warning against the eating thereof is deduced from the fact that ‘hallowed thing’ and the ‘sanctuary’ are placed in juxtaposition. But yet [again, I ask,] did Resh Lakish base that view on this text? Does he not require it in reference to the question of one who eats holy flesh prior to the sprinkling of the blood [of the sacrifice] on the altar? For it has been stated: If an unclean person ate holy flesh prior to the sprinkling of the blood on the altar, Resh Lakish says he incurs a flogging; R. Johanan says he incurs not a flogging. ‘Resh Lakish says he incurs a flogging.’ — because of the warning, she shall touch no holy thing, it being immaterial whether he ate of it before the sprinkling or after the sprinkling. ‘R. Johanan says he incurs no flogging,’ — he [R. Johanan] adheres to his own [line of] interpretation [after Bardela, namely linking as analogous] the two passages having [the expression of] ‘his uncleanness’ in common, and, [argues R. Johanan, the expression] ‘uncleanness’ is written in respect of the passage [sacrificial flesh] after the sprinkling! — That [Resh Lakish] derives from [the comprehensive negative], [She shall touch] no hallowed thing. It is taught in accordance with [the view of] Resh Lakish: ‘She shall touch no hallowed thing’ is the admonition to one [while ritually unclean] not to eat [of hallowed flesh]. You say it is an admonition against eating? Or may it perhaps but be an admonition against touching only? The text reads: She shall touch no hallowed thing nor come into the sanctuary, thus equating [by juxtaposition] ‘hallowed thing’ with [entering] the sanctuary. Now that which is [incurred by entering] the sanctuary [while unclean] namely — the loss of a soul [kareth], so likewise all [the prohibitions in regard to ‘hallowed things’] involve as penalty the loss of a soul. But [if you take it literally, as an admonition against] touching, is there any instance where [mere] touching [holy meat] entails the loss of a soul? It cannot therefore mean but [contact by] eating. [OR WHILE UNCLEAN ENTERED THE SANCTUARY.] Rabbah b. Bar Hanah reporting R. Johanan said: The contravention of any negative command which is preceded by a positive command, entails a flogging.33