Makkot — Daf 10a

דכתיב (הושע ו, ח) גלעד קרית פועלי און עקובה מדם מאי עקובה מדם א"ר אלעזר שהיו עוקבין להרוג נפשות

ומאי שנא מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי ומאי שנא מציעאי דמקרבי

אמר אביי בשכם נמי שכיחי רוצחים דכתיב (הושע ו, ט) וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה וגו' מאי חבר כהנים א"ר אלעזר שהיו מתחברין להרוג נפשות ככהנים הללו שמתחברין לחלוק תרומות בבית הגרנות

ותו ליכא והא כתיב (במדבר לה, ו) ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר אמר אביי הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת הללו לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות

וחברון עיר מקלט הוא והכתיב (שופטים א, כ) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה אמר אביי פרוודהא דכתיב (יהושע כא, יב) ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה

וקדש עיר מקלט הואי והכתיב (יהושע יט, לה) וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת [וגו'] וקדש ואדרעי ועין חצור ותניא ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות אמר רב יוסף תרתי קדש הואי אמר רב אשי כגון סליקום ואקרא דסליקום

גופא ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכין גדולים אלא עיירות בינוניות ואין מושיבין אותן אלא במקום מים ואם אין שם מים מביאין להם מים ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים ואין מושיבין אותן אלא במקום אוכלוסין נתמעטו אוכלוסיהן מוסיפין עליהן נתמעטו דיוריהן מביאין להם כהנים לוים וישראלים

ואין מוכרין בהן לא כלי זיין ולא כלי מצודה דברי רבי נחמיה וחכמים מתירין ושוין שאין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין לתוכן חבלים כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם

א"ר יצחק מאי קרא (דברים ד, מב) ונס אל אחת מן הערים האל וחי עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא

תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנאמר וחי עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא אמר ר' זעירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון

א"ר יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו איני והא א"ר יוחנן מנין לדברי תורה שהן קולטין שנאמר (דברים ד, מג) את בצר במדבר וגו' [וכתיב בתריה] (דברים ד, מד) וזאת התורה

לא קשיא הא בעידנא דעסיק בה הא בעידנא דלא עסיק בה

ואי בעית אימא מאי קולטין ממלאך המות כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב ולא הוה קא יכול שליחא [דמלאכא דמותא] למיקרב לגביה דלא הוה שתיק פומיה מגירסא סליק ויתיב אארזא דבי רב פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה

א"ר תנחום בר חנילאי מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה מפני שהוא פתח בהצלה תחלה שנאמר (בראשית לז, כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם

דרש רבי שמלאי מאי דכתיב (דברים ד, מא) אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה [שמש] אמר לו הקב"ה למשה הזרח שמש לרוצחים איכא דאמרי א"ל הזרחת שמש לרוצחים

דרש רבי סימאי מאי דכתיב (קהלת ה, ט) אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען ואמר מצוה שבאה לידי אקיימנה

ומי אוהב בהמון לא תבואה למי נאה ללמד בהמון מי שכל תבואה שלו והיינו דא"ר אלעזר מאי דכתיב (תהלים קו, ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה (ללמד) [למלל] גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלתו

ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמר מי אוהב בהמון לו תבואה כל האוהב (למלמד) בהמון לו תבואה יהבו ביה רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה

(סימן אשי ללמוד רבינא ללמד)

רב אשי אמר כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה והיינו דא"ר יוסי בר' חנינא מאי דכתיב (ירמיהו נ, לו) חרב אל הבדים ונואלו חרב על צוארי שונאיהם של ת"ח שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד ולא עוד אלא שמטפשין כתיב הכא ונואלו וכתיב התם (במדבר יב, יא) אשר נואלנו ולא עוד אלא שחוטאין שנאמר ואשר חטאנו ואיבעית אימא מהכא (ישעיהו יט, יג) נואלו שרי צוען

רבינא אמר כל האוהב ללמד בהמון לו תבואה והיינו דאמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולן

א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב (תהלים קכב, ב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה

וא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב (תהלים קכב, א) שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי אמר לו הקב"ה (תהלים פד, יא) כי טוב יום בחצריך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח:

ומכוונות להם דרכים וכו': תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר

as it is written: Gilead is a city of them that work iniquity and is covered with footprints of blood.1 What is meant by [covered with footprints] ‘akubbah2 ? — Said R. Eleazar: It suggests that they tracked down3 victims to slay them. Why are some further apart at one end and closer together at the other?4 — Said Abaye: Because manslaying was equally rife at Shechem, as it is written, and as troops of robbers wait for a man, so doth the company of priests; they murder in the way toward Shechem.5 What is meant by ‘the company of priests?’ — Said R. Eleazar: They formed themselves into gangs to commit murder as when priests go in groups to the barns at the distribution of priestly [prime] dues. But were there no more [than six cities of refuge]? Is it not written, and to them ye shall add forty and two cities . . . so all the cities shall be forty and eight cities?6 — Said Abaye: The main six cities afforded asylum with or without cognizance,7 while the additional cities only afforded asylum knowingly, but not without cognizance. And was Hebron a city of refuge? Is it not recorded, and they gave Hebron to Caleb as Moses had said?8 — Said Abaye: It was the environs he was given, as it is written, but the fields of the city and the villages thereof gave they to Caleb the son of Jephunneh for his possession.9 And was Kedesh a city of refuge? Is it not recorded, and the fortified cities were Ziddim, Zer, Hammath, Rakkath and Chinnereth . . . and Kedesh,10 and is it not taught: Now these cities [of refuge] are to be made neither into small forts nor large walled cities, but medium — sized boroughs? — Said R. Joseph: There were two places called Kedesh. R. Ashi observed: Such as Seleucia [Ctesifon] and the Fort of Seleucia.11 [To turn to] the main text: ‘These cities [of refuge] are to be made neither into small forts nor large walled cities,12 but medium-sized boroughs; they are to be established only in the vicinity of a water supply and where there is no water at hand it is to be brought thither; they are to be established only in marketing districts; they are to be established only in populous districts,13 and if the population has fallen off others are to be brought into the neighbourhood, and if the residents [of any one place] have fallen off, others are brought thither, priests, Levites and Israelites.14 There should be traffic neither in arms nor in trap- gear there:15 these are the words of R. Nehemiah; but the Sages permit. They, however, agree that no traps may be set there nor may ropes be left dangling about in the place so that the blood avenger may have no occasion to come visiting there.’ R. Isaac asked: What is the Scriptural authority [for all these provisions]? — The verse, and that fleeing unto one of these cities he might live16 which means — provide him with whatever he needs so that he may live. A Tanna taught: A disciple who goes into banishment is joined in exile by his master, in accordance with the text, and that fleeing unto one of these cities he might live,16 which means — provide him with whatever he needs to live.17 R. Ze'ira remarked that this is the basis of the dictum, ‘Let no one teach Mishnah to a disciple that is unworthy.’18 R. Johanan said: A master who goes into banishment is joined in exile by his College. But that cannot be correct, seeing that R. Johanan said: Whence can it be shown [Scripturally] that the study of the Torah affords asylum?19 From the verse, [Then Moses separated three cities . . .] Bezer in the wilderness . . . Ramoth... and Golan . . ., which is followed by, and this-the law which Moses set before the children of Israel?20 — This [discrepancy] is not difficult [to explain]. One [of his sayings] is applicable to the scholar who maintains his learning in practice, while the other saying is applicable to him who does not maintain it in practice. Or, if you will, I might say that ‘asylum’ means refuge from the Angel of Death, as told of R. Hisda who was sitting and rehearsing his studies in the school-house and the Angel of Death could not approach him, as his mouth would not cease rehearsing. He [thereupon] perched upon a cedar of the school-house and, as the cedar cracked under him, R. Hisda paused and the Angel overpowered him.21 R. Tanhum b. Hanilai observed: Why was Reuben given precedence to be named first in the appointment of [the cities of] deliverance?22 Because it was he who spoke first in delivering [Joseph from death], as it is said, And Reuben heard it and he delivered him out of their hand [and said, Let us not take his life].23 R. Simlai gave the following exposition: What is the meaning of the text, Then Moses separated three cities beyond the Jordan, toward the sun — rising?24 It means that the Holy One, blessed be He, said to Moses: ‘Make the sun rise25 for [innocent] manslayers!’ Some say [he explained it so]: The Holy One, blessed be He, said to Moses [approvingly], ‘You did make the sun rise for [innocent]26 manslayers!’ R. Simlai [also] gave the following exposition: What is the meaning of the verse, He that loveth silver shall not be satisfied with silver, and who delighteth in multitude, not with increase; [this also is vanity].27 ‘He that loveth silver shall not be satisfied with silver’, might be applied to our Master Moses, who, while knowing that the three cities beyond the Jordan would not harbour refugees so long as the [other] three in the land of Canaan had not been selected, nevertheless said: The charge having come within my reach, I shall give [partial] effect to it, now!28 [The second part,] ‘ And who delighteth in multitude, not with increase’ [means]: Who is fit to teach ‘a multitude’? — He who has all increase29 of his own.30 This is similar to the interpretation given by R. Eleazar [b. Pedath] of, ‘Who can utter the mighty acts of the Lord: [who can] show forth all His praise’?31 as, Who is fit to utter the mighty acts of the Lord? He [only] who is able to show forth all His praise! But the Rabbis, or some say Rabbah b. Mari, interpreted the same, ‘who delighteth in multitude has increase’, as, Whoever delighteth in the multitude [of scholars] has increase [of scholars], and the eyes of the schoolmen turned on Rabbah the son of Raba.32 R. Ashi said it meant that whoever loves studying amidst a multitudes of [fellow] students has increase, which is to the same effect as what R. Jose b. Hanina said: What is the import, [he asked], of the words, a sword upon [the boasters] ha-baddim and they shall become fools?33 May a sword fall upon the neck of the foes34 of scholar-disciples, that sit and engage in the study of the Torah, solitary [bad] and apart [b'bad]!35 Nay, furthermore, such wax foolish! Holy Writ has here, and they shall become fools33 — and elsewhere it says, wherein we have done foolishly;36 nay, furthermore, they also become sinners, as it is added there, and wherein we have sinned’ If you prefer, [it is derived] from this verse, The princes of Zoan have become fools.37 Rabina explained [that former passage] thus, Whoever delighteth in teaching a multitude [of scholars] has increase, which is to the same effect as what Rabbi said: Much Torah have I learnt from my Masters, more from my fellow — students and from my disciples most of all! R. Joshua b. Levi said: What is the meaning of the [Psalmist's] words, Our feet stood within thy gates, O Jerusalem?38 [It is this.] What helped us to maintain our firm foothold in war? The gates of Jerusalem39 — the place where students engaged in the study of Torah! R. Joshua b. Levi said also the following: What is the meaning of the [Psalmist's] words, A song of Ascents unto David. I was rejoiced when they said unto me: ‘Let us go unto the house of the Lord’?40 David, addressing himself to the Holy One, blessed be He, said: Lord of the Universe! I heard men saying, ‘When will this old man die and let his son Solomon come and build us the Chosen Shrine and we shall go up there [as pilgrims]?’ and I rejoiced at that. Said the Holy One, blessed be He, to him, A day in thy courts is better than a thousand!41 Better to Me one day spent by you in study of Torah than a thousand sacrifices that your son Solomon will [some day] offer before Me, on the altar!42 AND DIRECT ROADS WERE MADE LEADING FROM ONE TO THE OTHER. It is taught: R. Eliezer b. Jacob says lie nearer each other than the other cities on the line, and on the eastern side of the Jordan, Ramoth and Golan are closer together. authorities (L. Ginzberg, J.E, ii, 258a, s.v. Asylum). Landschaft Babylonien p. 141. large crowds of strangers. R. Nehemiah, but the Sages permit.’ Eleazar, Tosef. A.Z. VII, end. here. manslayers’ protection. Cf. Gen. XIX, 22-23; Ex. XXII, 2; Ps. CVII, 14; and Deut. Rab. II, 30. use of the imperfect with zt see Driver's Hebrew Tenses, III * 27 (inceptive). prompted him: half a duty early begun, was better than none. It would seem that R. Simlai read it interrogatively, He that loveth silver, shall he not be satisfied with (ready) silver (to be spent in a good cause)? (the same as the second half of the verse). The implication seems to be as follows: A miser gets no joy from his hoard, as a pompous fellow will soon deplete his income on his retinue: both are victims of their vanity; but not so one who has nobler desires, e.g., Moses, who was satisfied with attaining even half an achievement in giving early effect to the law of asylum, or, say, the erudite scholar who delights in distributing his great learning to large gatherings of hearers. These suffer neither pain nor loss, as their pursuit is not after vanity. negative tk to the positive uk is by logical process and not due to variant MSS, reading (for which there is no evidence). The reasoning process is as follows: (a) Some spenders are not happy; (b) Some spenders (you say) are not happy? (c) Some spenders (I say) are happy; (a) and (c)-in formal logic — are technically in Sub- contrary Opposition (O and I), and are compatible. See B. Bosanquet, Essentials of Logic, Lect. VIII, and Adamson's Teacher's Logic, Ch. XX. bordering on blasphemy. Cf. Ber. 33b and Meg. 18a; and thus it is only he who is possessed of the best store of knowledge who may presume to expound and teach the Law of God. Matha Mehasia, the former as the Principal of the Academy and the latter as his most valuable co-adjutor, at the half — yearly so-called kallah gatherings, held for the critical discussion and redaction of the Talmud. means to be alone, separate, solitary, e.g., Gen. XLIII, 32; Ex. XVIII, 14, 18, and Lam, I, 1. men of Egypt, with disastrous consequences. Discussion sharpens the wits of scholars and leads to the elucidation of the true bearings of the subject under consideration. V. Ta'an. 74. of the elders, the courts of law and learning. Cf. Deut. XVI, 18-20; XVII, 8-11; and Ber. 8a. King David is often represented rather as ardent scholar than as warrior. Wars were waged only to secure conditions of peace for study and devotion. (Cf. Ps. XIX, LXIII and CXIX.) In Ab. VI, 3, David is said (probably by the same R. Joshua b. Levi) to have shown great deference to a scholar in return for the least information.