Kiddushin — Daf 58b

א"ל הוצאה את איכסיף הוא סבר משמעתא קאמר ליה א"ל הכי קאמינא רב אסי דהוצל קאי כותיך

נימא כתנאי הגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי טבלו של חבירו דברי רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר אינו משלם אלא דמי חולין שבו מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר טובת הנאה ממון ומר סבר טובת הנאה אינה ממון

לא דכולי עלמא טובת הנאה אינה ממון והכא בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ובמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין קמיפלגי מר סבר כמי שהורמו דמיין ומ"ס לאו כמי שהורמו דמיין

ואיבעית אימא דכולי עלמא כמי שהורמו דמיין וטובת הנאה אינה ממון והכא בדשמואל קמיפלגי דאמר שמואל חיטה אחת פוטרת את הכרי

דמר אית ליה דשמואל ומר לית ליה דשמואל

ואיבעית אימא דכולי עלמא לית להו דשמואל והכא היינו טעמא דרבי דקנסוהו רבנן לגנב

ואיבעית אימא דכולי עלמא אית להו דשמואל והכא היינו טעמא דרבי יוסי בר' יהודה דקנסוהו רבנן לבעל הבית דלא איבעי ליה לשהויה לטיבליה

תנן המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות במי חטאת ובאפר פרה הרי זו מקודשת ואף על פי ישראל ורמינהו הנוטל שכר לדון דיניו בטלים להעיד עדותו בטלה להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה

אמר אביי לא קשיא כאן בשכר הבאה ומילוי כאן בשכר הזאה וקידוש

דיקא נמי דקתני הכא במי חטאת ובאפר פרה וקתני התם להזות ולקדש שמע מינה

הדרן עלך האיש מקדש

מתני׳ האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני בת ישראל לכהן תאכל בתרומה

מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה

גמ׳ האומר לחבירו צא וקדש תנא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות ותנא דידן הלך נמי דקתני הלך ברמאות

מאי שנא הכא דקתני האומר לחבירו

— He replied: You are huza'ah.1 So he was ashamed, for he thought that he meant it with reference to the subject.2 I meant this, he reassured him, R. Assi of Huzal3 agrees with you. Shall we say that it4 is a controversy of Tannaim? [For it was taught.] He who steals his neighbour's tebel must pay him the value of his tebel:5 this is Rabbi's view. R. Jose son of R. Judah said: He must pay only for the hullin it contains. Surely they differ in this: one Master holds that disposal rights are money, while the other maintains that they are not? — No: all agree that disposal rights are not money, but here, however, the reference is to tebalim which he inherited from the house of his maternal grandfather, a priest, and they differ as to whether unseparated [priestly] dues are regarded as separated: one Master holds that they are regarded as separated,6 and the other that they are not. Alternatively, all agree that they are regarded as separated, and disposal rights have no monetary value. Here, however, they differ in respect to Samuel's dictum, for Samuel said: One grain of wheat frees the whole stack:7 One Master accepts Samuel's ruling; the other does not accept it.8 Another alternative: All reject Samuel's dictum, but here this is Rabbi's reason, viz., the Rabbis penalized the thief. Another alternative: all agree with Samuel; but here this is R. Jose son of R. Judah's reason: The Rabbis penalized the owner, for he should not have tarried with his tebel. 9 We learnt: IF ONE BETROTHS [A WOMAN] WITH TERUMOTH, TITHES, [PRIESTLY] GIFTS, THE WATER OF PURIFICATION AND THE ASHES OF PURIFICATION, SHE IS BETROTHED, EVEN AN ISRAELITE. But the following is opposed thereto: If one accepts payment for judging, his judgments are null; for testifying, his testimony is worthless; for sprinkling and mixing [with water] the ashes [of the Red Heifer],10 his water is cavern water11 and his ashes are ashes of a hearth!12 — Said Abaye. There is no difficulty: here it [the Mishnah] refers to payment for bringing [the ashes] and drawing [the water];13 there, payment for sprinkling and mixing [are meant].14 This may be proved too, for here it is stated: WITH THE WATER OF PURIFICATION AND THE ASHES OF PURIFICATION,15 while there it is taught, for sprinkling and mixing. This proves it. CHAPTER III MISHNAH. IF HE SAYS TO HIS NEIGHBOUR, ‘GO FORTH AND BETROTH ME SUCH A WOMAN,’ AND HE GOES AND BETROTHS HER TO HIMSELF, SHE IS BETROTHED TO THE SECOND. LIKEWISE, IF HE SAYS TO A WOMAN, ‘BE THOU BETROTHED UNTO ME AFTER THIRTY DAYS,’ AND ANOTHER COMES AND BETROTHS HER WITHIN THE THIRTY DAYS, SHE IS BETROTHED TO THE SECOND: THUS AN ISRAELITE'S DAUGHTER [BETROTHED] TO A PRIEST MAY EAT TERUMAH.16 [BUT IF HE DECLARES, BE THOU BETROTHED UNTO ME [FROM NOW AND AFTER THIRTY DAYS,’17 AND ANOTHER COMES AND BETROTHS HER WITHIN THE THIRTY DAYS, SHE IS BETROTHED AND NOT BETROTHED [TO BOTH]:18 AN ISRAELITE'S DAUGHTER [THUS BETROTHED] TO A PRIEST, OR A PRIEST'S DAUGHTER TO AN ISRAELITE, MAY NOT EAT TERUMAH.19 GEMARA. IF HE SAYS TO HIS NEIGHBOUR . . . A Tanna taught: What he did is done, but that he has behaved toward him as a cheat. And our Tanna?20 — When he states: AND HE GOES,21 he indeed means, He goes in cheating fashion. Why is it taught here, IF HE SAYS TO HIS NEIGHBOUR, that your knowledge is only fit for this work. Obermeyer, p. 299f. the disposal rights of the terumoth and tithes. concerned, though the precept of ‘giving’ terumah is not fulfilled except on setting aside for the priest an amount varying between one fortieth to one sixtieth.] hence the robbed person can say: ‘It was all mine, for I would have separated only one grain.’ According to this, the controversy refers only to the value of terumah, which, notwithstanding Samuel's dictum, varied from one fortieth to one sixtieth. But the thief is certainly not liable for the tithe it contains, on all views, since that must be one tenth. value, since payment is forbidden.