Kiddushin — Daf 54b

תרי תנאי נינהו ואליבא דר' יהודה

אמר עולא משמיה דבר פדא אומר היה ר"מ הקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין קרבן בלבד וכי מאחר דאין מתחלל קרבן במאי מחייב

אלא כי אתא רבין פריש משמיה דבר פדא אומר היה ר"מ הקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין אכילה בלבד

אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר"מ במעשר הואיל וסתם לן תנא כותיה והלכה כר' יהודה בהקדש הואיל וסתם לן תנא כותיה

כר"מ במעשר מאי היא דתנן כרם רבעי ב"ש אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור וב"ה אומרים יש לו

ב"ש אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות וב"ה אומרים כולו לגת

מ"ט דב"ה גמרי (ויקרא יט, כד) קודש (ויקרא כז, לב) קודש ממעשר מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור אף כרם רבעי יש לו חומש ויש לו ביעור וב"ש לא גמרי קודש קודש ממעשר

וב"ה אומרים כמעשר כמאן סבירא להו אי כר' יהודה אמאי כולו לגת האמר מעשר ממון הדיוט הוא אלא לאו כר"מ

כר' יהודה בהקדש מאי היא דתנן שילח ביד פיקח ונזכר עד שלא הגיע אצל חנווני חנווני מעל לכשיוציא

וכר' יהודה במעשר מי לא תנן והתנן הפודה מעשר שני שלו מוסיף עליו חמישיתו בין משלו בין שניתן לו במתנה מני אילימא ר"מ היא מי מצי יהיב ליה במתנה והאמר מעשר ממון גבוה הוא אלא לאו ר' יהודה

לא לעולם ר"מ והכא במאי עסקינן כגון דיהיב ניהליה בטיבליה וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין

ת"ש הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו בין משלו בין שניתן לו במתנה מני אילימא ר"מ מי מצי יהיב ליה והא גמרי ' קודש קודש ממעשר אלא לאו ר' יהודה

לעולם ר"מ והכא במאי עסקינן כגון דיהיב כשהוא סמדר ודלא כר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי

ת"ש משך הימנו מעשר בסלע ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים נותן סלע ומשתכר בסלע ומעשר שני שלו מני אילימא ר"מ אמאי משתכר בסלע (ויקרא כז, כג) ונתן את הכסף וקם לו אמר רחמנא אלא לאו ר' יהודה

לעולם ר' יהודה והכא חד סתמא והכא תרי סתמי

ואי סתמא דוקא מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי אמר רב נחמן בר יצחק הלכה כר' מאיר הואיל ותנן בבחירתא כוותיה

Two Tannaim differ as to R. Judah's view. ‘Ulla said on Bar Pada's authority: R. Meir used to say that hekdesh, deliberately used, is secularised; unwittingly, it is not secularised. And only in respect to sacrifice was it said that it is secularised by unwitting [misuse]. But since it is not secularised, whereby does he become liable to a sacrifice? But when Rabin came [from Palestine], he explained it in Bar Pada's name: R. Meir used to say that hekdesh, deliberately used, is secularised; unwittingly, is not secularised. And only in respect of consumption was it said that it is secularised by unwitting misuse. R. Nahman said in R. Adda b. Ahaba's name: The halachah agrees with R. Meir in respect to [second-] tithe, since the Tanna taught his view anonymously; and the halachah is as R, Judah in respect to hekdesh, since the Tanna taught his view anonymously. [We learnt anonymously] as R. Meir in respect to [second-] tithe. To what is the reference? For we learnt. Fourth year vintage: Beth Shammai maintain: It is not subject to a fifth or removal; Beth Hillel rule: It is. Beth Shammai rule: The law of fallings and gleanings apply to it; Beth Hillel say: It is all for the vault. What is Beth Hillel's reason? — They deduce the meaning of ‘holy’ from [second-] tithe: just as tithe is subject to a fifth and removal, so is fourth year vintage too. While Beth Shammai do not deduce the meaning of ‘holy’ from tithe. Now, when Beth Hillel rule that it is as [the second-] tithe, with whom do they hold? If with R. Judah, why is it all for the vault, but he maintains that the [second-] tithe is secular property? Hence surely [they agree] with R. Meir. ‘[We learnt anonymously] as R. Judah in respect to hekdesh.’ To what is the reference? — For we learnt: If he [the Temple treasurer] sends it by a responsible person and recollects before it reaches the shopkeeper's hands, the latter is guilty of trespass when he expends it. Yet did we not learn [anonymously] as R. Judah in respect to [second-] tithe? But we learnt: If one redeems his own second-tithe, he must add a fifth, whether it was his [in the first place] or given to him as a gift. Whose [view] is this? Shall we say: R. Meir's? Can one give it as a gift: surely he maintains that [second-] tithe is sacred property? Hence it must surely be R. Judah's! — No. After all, it is R. Meir's, but the circumstances are that [the donor] gave it to him [mixed up] in its tebel, and he holds that unseparated gifts rank as unseparated. Come and hear: If one redeems his own fourth year plantings, he must add a fifth, whether it was [originally] his or given to him as a gift. Who is the author of this? Shall we say: R. Meir? Can one give it away; surely he deduces the meaning of ‘holy’ from second-tithe? Hence it must surely be R. Judah! — [No.] After all, it is R. Meir; but here the circumstances are that he gave it in its budding stage; and this does not agree with R. Jose, who maintained: Budding fruit is forbidden [as ‘orlah],because it counts as fruit. Come and hear: If he drew into his possession the [second-] tithe [of another] to the value of a sela’, and had no time to redeem it before it appreciated to two, he must pay a sela’ and thus profits a sela’, and the second-tithe is his. Now, whose view is this? Shall we say: R. Meir's; why does he profit a sela’, Scripture saith, And he shall give the money, and it shall be assured to him? Hence it must surely be R. Judah's! — It is indeed R. Judah's, but here we have one anonymous teaching, whereas there we have two. But if an anonymous [ruling] was intentionally taught, what does it matter whether there is one or two? — Said R. Nahman b. Isaac, The halachah is as R. Meir, since we learnt his view in Behirta. 36