Kiddushin — Daf 48b

אינה לשכירות אלא בסוף ומר סבר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף

ואיבעית אימא דכ"ע ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ומקדש במלוה אינה מקודשת והכא באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי מר סבר אומן קונה בשבח כלי ומר סבר אין אומן קונה בשבח כלי

ואי בעית אימא דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי וישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ומקדש במלוה אינה מקודשת והכא במאי עסקינן כגון שהוסיף לה נופך משלו דמר סבר מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה ומר סבר דעתיה אמלוה

ובפלוגתא דהני תנאי דתניא בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת בשכר שאעשה עמך מקודשת ר' נתן אומר בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת וכל שכן בשכר שעשיתי עמך

רבי יהודה הנשיא אומר באמת אמרו בין בשכר שעשיתי בין בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת ואם הוסיף לה נופך משלו מקודשת

בין ת"ק לרבי נתן איכא בינייהו שכירות בין רבי נתן לר' יהודה הנשיא איכא בינייהו מלוה ופרוטה מר סבר מלוה ופרוטה דעתיה אמלוה ומר סבר דעתיה אפרוטה

מתני׳ התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש של דבש ונמצא של יין בדינר זה של כסף ונמצא של זהב של זהב ונמצא של כסף על מנת שאני עשיר ונמצא עני עני ונמצא עשיר אינה מקודשת ר"ש אומר אם הטעה לשבח מקודשת

גמ׳ ת"ר התקדשי לי בכוס זה תני חדא בו ובמה שבתוכו ותניא אידך בו ולא במה שבתוכו ותניא אידך במה שבתוכו ולא בו ולא קשיא הא במיא הא בחמרא הא בציהרא

אם הטעה לשבח הרי זו מקודשת ולית ליה לר"ש יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהם אלמא איכא דניחא ליה בחלא ואיכא דניחא ליה בחמרא הכא נמי איכא ניחא ליה בכספא ולא ניחא ליה בדהבא

אמר רב שימי בר אשי אשכחתיה לאביי דיתיב וקמסבר ליה לבריה הכא במאי עסקינן כגון שאמר לשלוחו הלויני דינר של כסף ולך וקדש לי אשה פלונית והלך והלוה של זהב מר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום הוא לו

אי הכי התקדשי לי התקדשי לו מיבעי ליה הטעה לשבח הטעהו לשבח מיבעי ליה נמצא מעיקרא נמי דזהב הוה

אלא אמר רבא אני וארי שבחבורה תרגימנא ומנו ר' חייא בר אבין הכא במאי עסקינן כגון שאמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קדושי מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב מר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום היא לו ומאי נמצא דקא צייר בבליתא

אמר אביי ר"ש ורשב"ג ור"א כולהו סבירא להו מראה מקום הוא לו ר"ש הא דאמרן רשב"ג דתנן

Wages are a liability only at the end;1 whilst the other holds that wages are a liability from beginning to end. Alternatively, all hold that wages are a liability from beginning to end, and that betrothal by debt is invalid, but here they dispute whether an artisan gains a title to the improvement of the utensil; one Master holds that an artisan does acquire title to the improvement of the utensil, and the other holds that an artisan does not acquire title to the improvement of the utensil.2 Alternatively, all hold that an artisan does not obtain a title to the improvement of the utensil, and that wages are a liability from beginning to end, and that betrothal with debt is not valid, but the circumstances here are that he added a particle [of metal] of his own: one Master holds, [When one betroths a woman with a] debt and a perutah, her mind is set upon the perutah;3 the other holds, her mind is set upon the debt.4 And [they differ] in the [same] dispute as the following Tannaim. For it was taught: ‘[Be thou betrothed unto me] with the wage [owing to me] for the work I have done for thee, ‘ she is not betrothed; with ‘the wage for what I will do for thee,’ she is betrothed. R. Nathan said: ‘With the wage for what I will do for thee,’ she is not betrothed; how much more so, ‘with the wage [owing to me] for the work I have done for thee.’ R. Judah the Prince said: In truth it was stated, whether [he declared], ‘with the wage for what I have done,’ or ‘with the wage for what I will do for thee,’ she is not betrothed; yet if he adds a consideration of his own, she is betrothed.5 The first Tanna and R. Nathan differ in respect to wages.6 R. Nathan and R. Judah the Prince differ in respect to [betrothal by] debt and a perutah: one holds that then her mind is set upon the debt, whereas the other holds that it is set upon the perutah. MISHNAH. [IF A MAN SAYS TO A WOMAN], BE THOU BETROTHED UNTO ME WITH THIS CUP OF WINE,’ AND IT IS FOUND TO BE OF HONEY, OR ‘OF HONEY’ AND IT IS FOUND TO BE OF WINE; ‘WITH THIS SILVER DENAR,’ AND IT IS FOUND TO BE OF GOLD, OR ‘OF GOLD’ AND IT IS FOUND TO BE OF SILVER; ‘ON CONDITION THAT I AM WEALTHY,’ AND HE IS FOUND TO BE POOR, OR ‘POOR’ AND HE IS FOUND TO BE RICH; SHE IS NOT BETROTHED. R. SIMEON SAID: IF HE DECEIVES HER TO [HER] ADVANTAGE,7 SHE IS BETROTHED. GEMARA. Our Rabbis taught: [Where he says] ‘Be thou betrothed unto me with this cup’ — one [Baraitha] taught: with that and its contents;8 another taught; with that, but not with its contents; another taught: with its contents, but not with that itself. Yet there is no difficulty: one refers to water, another to wine, and the third to brine.9 IF HE DECEIVES HER TO [HER] ADVANTAGE, SHE IS BETROTHED, But does not R. Simeon agree [that if one sells] wine, and it is found to be vinegar, or, vinegar and it is found to be wine, both [the vendor and the purchaser] can retract?10 This proves that some prefer wine and others prefer vinegar. So here too, some are pleased with silver and not with gold?11 Said R. Shimi b. Ashi: I came across Abaye sitting and explaining this to his son: We deal here with a case where, for example, he said to his agent, ‘Lend me a silver denar and go and betroth So-and-so on my behalf,’ and he went and lent him a gold denar. One Master holds, [He was] particular [about this;]12 the other, that he merely indicated the place to him.13 If so,14 ‘BE THOU BETROTHED UNTO ME’ — BE THOU BETROTHED UNTO him is required; IF HE DECEIVES HER TO [HER] ADVANTAGE’ — IF HE DECEIVES him TO [HIS] ADVANTAGE is required, ‘IT IS FOUND [TO BE OF GOLD]’ — but at the very outset it was of gold!15 — But, said Raba, I and a lion of our company, viz., R. Hiyya b. Abin, explained it, What are the circumstances here? If she said to her agent, ‘Go forth and accept kiddushin on my behalf from So-and-so, who has proposed to me, "Be thou betrothed unto me with a silver denar"’; and went and was given a gold denar. One Master holds [she was] particular [about this]; the other, that she indicated the place to him. And what is [the meaning of] ‘IT IS FOUND’?16 It was wrapped up in a cloth.17 Abaye said: R. Simeon,18 R. Simeon b. Gamaliel, and R. Eleazar, all hold that one merely indicates the place.19 R. Simeon, as stated. ‘R. Simeon b. Gamaliel:’ for we learnt: is valid. however, we deal with a case where he contracted for the work irrespective of time. In respect to this we have two views: one view is that the artisan acquires title to the increase in the value of the material upon which he works as a result of the improvements he effects, and when he gives it back, he is really selling it for the agreed cost of his labour. Hence, the woman is betrothed, since she receives something for which she would have to pay now. The other view is that he does not so acquire; consequently, his wages are a liability and debt, just as those of a time worker; and so she is not betrothed. mind is set upon the perutah, she is betrothed. possession, it is certainly a debt, on all views. she thinks of the wine, not the cup; with brine, (or oil) which must remain for some time in the cup, her mind is set upon both (Rashi).