Kiddushin — Daf 47a

לא שנו אלא דאמר לה בזו ובזו ובזו אבל אמר לה באלו אפילו אוכלת נמי מקודשת כי קא אכלה מדנפשה קאכלה

תניא כותיה דרבא התקדשי לי באלון ברמון ובאגוז או שאמר לה התקדשי לי באלו אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בזו ובזו ובזו אם יש בכולם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בזו נטלתו ואכלתו בזו נטלתו ואכלתו ועוד בזו ועוד בזו אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה

האי באלון ברמון באגוז היכי דמי אילימא דאמר לה או באלון או ברמון או באגוז אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת והא או קאמר ואלא באלון וברמון ובאגוז היינו בזו ובזו ובזו אלא לאו דאמר לה באלו הא מדקתני סיפא או שאמר לה התקדשי לי באלו מכלל דרישא לאו באלו עסקינן

פירושי קא מפרש התקדשי לי באלון ברמון באגוז כיצד כגון דאמר לה התקדשי לי באלו

וקתני סיפא בזו נטלתו ואכלתו אם יש באחת מהם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת

ואילו רישא לא קא מפליג בין אוכלת למנחת שמע מינה כל היכא דאמר לה באלו כי קא אכלה מנפשה קא אכלה שמע מינה

הניחא למאן דאמר אסיפא קאי ומאי עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה עד שיהא באחרונה שוה פרוטה הכי נמי עד שיהא באחרונה שוה פרוטה

אלא לרב ושמואל דאמרי תרוייהו ארישא קאי ואוכלת איצטריכא ליה הכא כללי קחשיב פרטי לא קא חשיב

הא מני רבי היא דאמר לא שנא כזית כזית ולא שנא כזית וכזית פרטא הוי

אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת מלוה להוצאה ניתנה נימא כתנאי המקדש במלוה אינה מקודשת ויש אומרים מקודשת מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מלוה להוצאה ניתנה ומר סבר מלוה לאו להוצאה ניתנה

ותסברא אימא סיפא ושוים במכר שזה קנה אי אמרת מלוה להוצאה ניתנה במאי קני

אמר רב נחמן הונא חברין מוקים לה במילי אוחרי והכא במאי עסקינן כגון שאמר לה התקדשי לי במנה ונמצא מנה חסר דינר מר סבר כסיפא לה מילתא למיתבעיה ומר סבר לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה

ואלא הא דאמר רבי אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים לימא כתנאי אמרה לשמעתיה אמרי מנה חסר דינר כסיפא לה מילתא למיתבעיה מנה חסר תשעים ותשע לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה

מיתיבי האומר לאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובמלוה אף על פי שלא נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר מלוה

This was taught only if he said to her, ‘With this and with this and with this.’ But if he said to her, ‘[Be thou betrothed unto me] with these,’ even if she eats [them one by one], she is betrothed:1 when she eats, she eats her own.2 It was taught in accordance with Raba: [If he says] ‘Be thou betrothed unto me with an acorn, a pomegranate and a nut’; or if he says to her, ‘Be thou betrothed unto me with these’ — if they are all together worth a perutah, she is betrothed; if not, she is not betrothed. ‘[Be thou betrothed unto me] with this and this and this’ — if they are all together worth a perutah, she is betrothed; if not, she is not betrothed. ‘With this one’ whereupon she took and ate it; ‘with this one’ — and she took and ate it; ‘and also with this one, and also with this one’ — she is not betrothed unless one of them is worth a perutah. Now, what is meant by this [clause], ‘with an acorn, a pomegranate, and or a nut’? Shall we assume that he said to her, ‘either’ with an acorn, a pomegranate, or a nut’? ‘If they are altogether worth a perutah she is betrothed’! But he said: ‘or’! Again if it means, ‘with an acorn and a pomegranate and a nut’ — then it is identical with ‘with this and with this!’3 Hence it must surely mean that he said to her, ‘With these’. But since the second clause teaches: ‘or if he said to her, "Be thou betrothed unto me with these,"’ it follows that the first clause does not refer to ‘with these’! Hence it [must be taken] as [an] explanatory [clause]. ‘Be thou betrothed unto me with an acorn, a pomegranate and a nut’, that is, where he said: ‘Be betrothed unto me with these’.4 Now, the final clause teaches: ‘With this one and she took and ate it: if one of them is worth a perutah she is betrothed, but not otherwise. Whereas the first clause draws no distinction whether she eats or lays it down. This proves that whenever he says to her, ‘with these,’ if she eats, she eats her own. This proves it. [Reverting to the final clause of the Mishnah,] That is well on the view that it refers to the second clause, and what is meant by, UNLESS ONE OF THEM IS WORTH A PERUTAH? Unless the last is worth a perutah. Then here too [in the Baraitha just quoted] it means, unless the last is worth a perutah. But according to Rab and Samuel, who maintain that it refers to the first clause, it being necessary to state the case of eating: here comprehensive statements are given, but not detailed enumerations?5 — This agrees with Rabbi, who said: There is no difference between ‘the size of an olive, the size of an olive,’ and ‘the size of an olive and the size of an olive’: they are [both] detailed enumerations.6 Rab said: If one betroths [a woman] with a debt, she is not betrothed:7 a loan is given to be expended.8 Shall we say that this is disputed by Tannaim: If one betroths [a woman] with a debt, she is not betrothed; but some say she is betrothed. Surely they differ in this: one Master holds that a loan is given to be expended, whereas the other holds that it is not?9 — Now, is that plausible? Consider the second clause: And both agree in respect to purchase that he acquires it;10 but if you say that a loan is given to be expended, wherewith does he acquire it? — Said R. Nahman: Huna our companion relates this [Baraitha] to another matter. We suppose the reference here is to the case where he said to her, ‘Be thou betrothed unto me with a maneh,’ and the maneh was found to be short of a denar:11 one Master holds that she is bashful to claim it;12 the other, that she is not.13 If so, when R. Eleazar said: [If he declares,] ‘Be thou betrothed unto me with a maneh,’ and he gives her a denar, she is betrothed, and he must make it up — shall we say that he stated this ruling in dependence upon Tannaim?14 — I will tell you: when the maneh lacks [but] a denar, she may be bashful to claim it; when the maneh is short of ninety-nine, she is [certainly] not bashful to claim it.15 An objection is raised: If he says to a woman, ‘Be thou betrothed unto me with the deposit which I have in thy possession,’ and she goes and finds that it is stolen or destroyed; if the value of a perutah is left thereof, she is betrothed; if not, she is not betrothed. But in the case of a debt, even if a perutah's worth thereof16 is not left, she is betrothed. R. Simeon b. Eleazar said on R. Meir's authority: A debt where he said ‘be betrothed unto me with these’, and the final clause teaches ‘with this one’ etc.] comprehensive statement, in so far as it is taught that if they are all together worth, etc. Hence there is no clause in the Baraitha equivalent to the first clause in the Mishnah. Now, according to R. Ammi, it is well, since in the Mishnah too ‘If she eats’ refers to the second clause, viz., likewise to his comprehensive statement. But according to Rab and Samuel it must refer to a detailed enumeration, viz., by this, by this (not and by this); but such a clause is absent in the Baraitha. sacrifice is ‘abomination’, and he is liable to kareth (q.v. Glos.); if to eat it without the boundaries fixed for its eating, the sacrifice is unfit, but he is not liable to kareth. In the case of a combined intention, the latter ruling applies. R. Judah rules: The intention first expressed determines its particular law. Thereon Rabbi said: There is no difference whether he declares, ‘I will eat the size of an olive after time, the size of an olive without the boundaries,’ or ‘I will eat the size of an olive after time and the size of an olive, etc.’: both are detailed enumerations, the first of which determines its law according to R. Judah, and not comprehensive statements (i.e., combined intentions). Consequently, this clause of our Baraitha, ‘With this one, etc.,’ was not taught by the same Tanna as the former, but in agreement with Rabbi that even when he adds the copulative and with this one, each is a separate declaration: ‘Be thou betrothed unto me with this one,’ ‘Be thou betrothed unto me with this one.’ Hence when it is stated: ‘If she ate, etc. ,’the same holds good even with greater force if she lays down each (v. Rab and Samuel's reasoning on 46a, which likewise applies here). when the creditor demands its return. Hence this money which she actually possesses is her own, and he gives her nothing at all. v. supra p. 21, n. 9. 26a), if A possesses the actual money loaned.