Kiddushin — Daf 32a

משל מי רב יהודה אמר משל בן רב נתן בר אושעיא אמר משל אב אורו ליה רבנן לרב ירמיה ואמרי לה לבריה דרב ירמיה כמ"ד משל אב

מיתיבי נאמר (שמות כ, יא) כבד את אביך ואת אמך ונאמר (משלי ג, ט) כבד את ה' מהונך מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מיניה לביטול מלאכה

ת"ש ב' אחים שני שותפין האב ובנו הרב ותלמידו פודין זה לזה מעשר שני ומאכילין זה לזה מעשר עני

ואי אמרת משל בן נמצא זה פורע חובו משל עניים לא צריכא להעדפה

אי הכי היינו דקתני עלה אמר רבי יהודה תבא מאירה למי שמאכיל את אביו מעשר עני ואי להעדפה מאי נפקא מינה אפילו הכי זילא ביה מילתא

ת"ש שאלו את ר"א עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו ואינו מכלימו ואי אמרת משל אב מאי נפקא לי' מיניה בראוי ליורשו

וכי הא דרבה בר רב הונא דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה אמר איזול איחזי אי רתח אי לא רתח ודלמא רתח וקעבר (ויקרא יט, יד) אלפני עור לא תתן מכשול דמחיל ליה ליקריה

והא קעבר משום (דברים כ, יט) בל תשחית דעבד ליה בפומבייני ודילמא משום הכי לא רתח דעבד ליה בשעת ריתחיה

מתני ליה רב יחזקאל לרמי בריה הנשרפים בנסקלים רבי שמעון אומר ידונו בסקילה שהשריפה חמורה

אמר ליה רב יהודה בריה אבא לא תיתנייא הכי מאי איריא שריפה חמורה תיפוק לי דרובא נסקלים נינהו אלא הכי איתנייא הנסקלים בנשרפים

א"ל אי הכי אימא סיפא וחכמים אומרים ידונו בשריפה שהסקילה חמורה מאי איריא דסקילה חמורה תיפוק לי דרובא נשרפים נינהו

א"ל התם רבנן הוא דקאמרו ליה לר"ש דקאמרת שריפה חמורה לא סקילה חמורה

א"ל שמואל לרב יהודה שיננא לא תימא ליה לאבוך הכי דתניא הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה אל יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא אומר לו אבא כך כתוב בתורה כך כתוב בתורה צעורי קא מצער ליה אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך

אלעזר בן מתיא אומר אבא אומר השקיני מים ומצוה לעשות מניח אני כבוד אבא ועושה את המצוה שאני ואבא חייבים במצוה איסי בן יהודה אומר אם אפשר למצוה ליעשות ע"י אחרים תיעשה על ידי אחרים וילך הוא בכבוד אביו אמר רב מתנה הלכה כאיסי בן יהודה

א"ר יצחק בר שילא א"ר מתנה אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול

ורב יוסף אמר אפי' הרב שמחל על כבודו כבודו מחול שנאמר (שמות יג, כא) ויי' הולך לפניהם יומם אמר רבא הכי השתא התם הקדוש ב"ה עלמא דיליה הוא ותורה דיליה היא מחיל ליה ליקריה

At whose expense?1 Rab Judah said: The son's. R. Nahman b. Oshaia said: The father's. The Rabbis gave a ruling to R. Jeremiah — others state, to R. Jeremiah's son — in accordance with the view that it must be at the father's expense. An objection is raised: It is said: Honour thy father and thy mother;2 and it is also said: Honour the Lord with thy substance:3 just as the latter means at personal cost,4 so the former too. But if you say: At the father's [expense], how does it affect him?5 — Through loss of time.6 Come and hear: Two brothers, two partners, a father and son, a master and disciple, may redeem second tithe for each other,7 and may feed each other with the poor tithe.8 But if you say, at the son's expense, he is thus found to fulfil his obligations with what belongs to the poor? — This refers only to an extra quantity.9 If so, could it be taught thereon, R. Judah said: A curse may alight upon him who feeds his father with poor tithe! But if the reference is to an extra quantity, what does it matter?10 — Even so, the matter is humiliating [to the father]. Come and hear: R. Eliezer was asked: How far does the honour of parents [extend]? — Said he: That he should take a purse, throw it in his presence into the sea, and not shame him.11 But if you say, at the father's expense,12 what does it matter to him? — It refers to a potential heir. As in the case of Rabbah son of R. Huna: R. Huna tore up silk in the presence of his son Rabbah, saying: ‘I will go and see whether he flies into a temper or not. But perhaps he would get angry,13 and then he [R. Huna] would violate, Thou shalt not put a stumbling-block before the blind?14 — He renounced his honour for him.15 But he [R. Huna] violated, Thou shalt not destroy [the trees thereof. . .]?16 — He did it in the seam.17 Then perhaps that was why he displayed no temper? — He did it when he was [already] in a temper.18 R. Ezekiel taught his son Rami: If criminals condemned to be burnt [become mixed up] with others sentenced to be stoned, R. Simeon said: They are executed19 by stoning, because burning is severer. Thereupon Rab Judah his son said to him: Father, teach it not thus. For, why state the reason because burning is severer? This follows from the fact that the majority are for stoning.20 But teach it thus: If [criminals condemned] to be stoned are mixed up with [others sentenced] to burning. Said he to him, If so, consider the second clause: But the Sages say: They are executed by burning, because stoning is severer. But why particularly because stoning is severer: deduce it from the fact that the majority are to be burnt? — There, he answered him, the Rabbis oppose21 R. Simeon: As to what you say that burning is severer, that is not so, stoning being severer. Said Samuel to Rab Judah: Keen scholar!22 speak not thus to your father. For it was taught: If one's father is [unwittingly] transgressing a precept of the Torah, he must not say to him, ‘Father, thou transgressest a Biblical precept’, but, ‘Father, it is thus written in the Torah.’ ‘It is thus written in the Torah’ — but he surely grieves him?23 But he must say to him, ‘Father, such and such a verse Is written in the Torah.’ 24 Eleazar b. Mathia said: If my father orders me, ‘Give me a drink of water’, while I have a precept to perform, I disregard25 my father's honour and perform the precept, since both my father and I are bound to fulfil the precepts. Issi b. Judah maintained: If the precept can be performed by others, it should be performed by others, while he should bestir himself for his father's honour. Said R. Mattena: The halachah agrees with Issi b. Judah. R. Isaac b. Shila said in R. Mattena's name in the name of R. Hisda: If a father renounces the honour due to him, it is renounced; but if a Rabbi renounces his honour, it is not renounced. R. Joseph ruled: Even if a Rabbi renounces his honour, it is renounced, for it is said: And the Lord went before them by day.26 Said Raba: How compare! There, with respect to the Holy One, blessed be He, the world is His and the Torah is His; [hence] He can forego His honour. XXVII, 31). Now, though these are closely attached, they are nevertheless separate persons, and so e.g., when the master redeems for his disciple, he is not regarded as redeeming his own. interpreted as meaning that one must not lead another into sin. latter are in the majority, as the smaller number is lost (i.e., mixed up) in the larger.