Ketubot — Daf 61b

דחוור אפיה שקל באצבעתיה אנח ליה בפומיה א"ל אפסדת לסעודתא דמלכא אמרו ליה אמאי תיעביד הכי אמר להו מאן דעביד הכי פסיל למאכל דמלכא אמרו ליה אמאי אמר להו דבר אחר חזאי ביה בדקו ולא אשכחו שקל אצבעתיה אנח עליה אמר להו הכא מי בדקיתו בדקו אשכחו אמרו ליה רבנן מ"ט סמכת אניסא אמר להו חזאי רוח צרעת דקא פרחה עילויה:

ההוא רומאה דאמר לה לההיא איתתא מינסבת לי אמרה ליה לא אזיל אייתי רימני פלי ואכל קמה כל מיא דצערי לה בלעתיה ולא הב לה עד דזג לה לסוף אמר לה אי מסינא לך מינסבת לי אמרה ליה אין אזיל אייתי רימני פלי ואכל קמה אמר לה כל מיא דצערי לך תוף שדאי תוף שדאי עד דנפקא מינה כי הוצא ירקא ואתסיאת:

ועושה בצמר: בצמר אין בפשתים לא מתני' מני ר' יהודה היא דתניא אינו כופה לא לעמוד לפני אביו ולא לעמוד לפני בנו ולא ליתן תבן לפני בהמתו אבל כופה ליתן תבן לפני בקרו רבי יהודה אומר אף אינו כופה לעשות בפשתן מפני שפשתן מסריח את הפה ומשרבט את השפתים והני מילי בכיתנא רומאה:

ר' אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות: אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה הלכה כרבי אליעזר

אמר רבי חנינא בריה דרב איקא שפוד שפחות וגומות רב מלכיו

בלורית אפר מקלה וגבינה רב מלכיא

רב פפא אמר מתניתין ומתניתא רב מלכיא שמעתתא רב מלכיו וסימנך מתניתא מלכתא מאי בינייהו איכא בינייהו שפחות:

רשב"ג אומר וכו': היינו תנא קמא איכא בינייהו דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר:

מתני׳ המדיר את אשתו מתשמיש המטה ב"ש אומרים שתי שבתות בית הלל אומרים שבת אחת

התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום הפועלים שבת אחת העונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום הפועלים שתים בשבת החמרים אחת בשבת הגמלים אחת לשלשים יום הספנים אחת לששה חדשים דברי רבי אליעזר:

גמ׳ מ"ט דב"ש גמרי מיולדת נקבה ובית הלל גמרי מיולדת זכר

וב"ה נמי נגמרו מיולדת נקבה אי מיולדת גמרי לה הכי נמי אלא ב"ה מנדה גמרי לה

במאי קמיפלגי מר סבר מידי דשכיח ממידי דשכיח ומר סבר מידי דהוא גרים לה ממידי דהוא גרים לה

אמר רב מחלוקת במפרש אבל בסתם דברי הכל יוציא לאלתר ויתן כתובה ושמואל אמר אפי' בסתם נמי ימתין שמא ימצא פתח לנדרו

הא פליגי בה חדא זימנא דתנן המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום יעמיד פרנס יותר מכאן יוציא ויתן כתובה ואמר רב לא שנו אלא במפרש אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה ושמואל אמר אפי' בסתם נמי ימתין שמא ימצא פתח לנדרו

צריכא דאי איתמר בהא בהא קאמר רב משום דלא אפשר בפרנס אבל בההיא דאפשר בפרנס אימא מודי ליה לשמואל ואי איתמר בההיא בהך קאמר שמואל אבל בהא אימא מודי ליה לרב צריכא:

התלמידים יוצאין לתלמוד וכו': ברשות כמה כמה דבעי

turned pale in the face, took up with his finger [some food from the dish and] put it to his mouth. 'You have spoilt the King's meal' [the table-steward]  cried. 'Why did you do such a thing?' he was asked [by the King's officers].  'The man who prepared that dish',  he  replied, 'has rendered the King's food objectionable'. 'Why?' they asked him. 'I noticed', he replied, 'a piece of leprous swine  flesh in it'. They examined [the dish] but did not find [such a thing]. Thereupon he took hold of his finger and put it on it,  saying, 'Did you examine this part?' They examined it and found it [to be as R. Ashi had said]. 'Why did you rely upon a miracle?' the Rabbis asked him. 'I saw', he replied, 'the demon of leprosy hovering over him'. A Roman once said to a woman, 'Will you marry me?' — 'No,' she replied. Thereupon  he brought some pomegranates, split them open and ate them in her presence. She kept on swallowing all the saliva  that irritated her, but he did not give her [any of the fruit] until [her body] became swollen.  Ultimately he said to her, 'If I cure you, will you marry me?' — 'Yes', she replied. Again  he brought some pomegranates, split them and ate them in her presence. 'Spit out at once, and again and again',  he said to her, all saliva that irritated you'. [She did so] until [the matter] issued forth from her body in the shape of a green palm-branch; and she recovered. AND WORKING IN WOOL. Only IN WOOL but not in flax. Whose [view then is represented in] our Mishnah? — It is that of R. Judah. For it was taught: [Her husband] may not compel her to wait  upon his father or upon his son, or to put straw before his beast;  but he may compel her to put straw before his herd.  R. Judah said: Nor may he compel her to work in flax because flax causes one's mouth to be sore  and makes one's lips stiff.  This refers, however, only to Roman flax. R. ELIEZER SAID: EVEN IF SHE BROUGHT HIM A HUNDRED BONDWOMEN. R. Malkio stated in the name of R. Adda b. Ahabah: The halachah is in agreement with R. Eliezer. Said R. Hanina the son of R. Ika: [The rulings concerning] a spit,  bondwomen  and follicles  [were laid down by] R. Malkio; [but those concerning] a forelock,  wood-ash  and cheese  [were laid down by] R. Malkia. R. Papa, however, said: [If the statement is made on] a Mishnah or a Baraitha [the author is] R. Malkia [but if on] a reported statement  [the author is] R. Malkio. And your mnemonic  is, 'The Mishnah  is queen'.  What is the practical difference between them?  — [The statement on] Bondwomen.  R. SIMEON B. GAMALIEL SAID etc. Is not this the same view as that of the first Tanna?  — The practical difference between them [is the case of a woman] who plays with little cubs  or [is addicted to] checkers. STUDENTS MAY GO AWAY  TO STUDY THE TORAH, WITHOUT THE PERMISSION [OF THEIR WIVES FOR A PERIOD OF] THIRTY DAYS; LABOURERS [ONLY FOR] ONE WEEK. THE TIMES FOR CONJUGAL DUTY PRESCRIBED IN THE TORAH  ARE: FOR MEN OF INDEPENDENCE,35  EVERY DAY; FOR LABOURERS, TWICE A WEEK; FOR ASS-DRIVERS,36  ONCE A WEEK; FOR CAMEL-DRIVERS,  ONCE IN THIRTY DAYS; FOR SAILORS,38  ONCE IN SIX MONTHS. THESE ARE THE RULINGS OF R. ELIEZER. GEMARA. What is the reason of Beth Shammai?  — They derive their ruling from [the law relating to] a woman who bears a female child.  And Beth Hillel? — They derive their ruling from [the law relating to] one who bears a male child.  Why should not Beth Hillel also derive their ruling from [the law relating to] a woman who bears a female child?  — If they had derived their ruling from [the law relating to] a woman who bears a child they should indeed have ruled thus, but [the fact is that] Beth Hillel derive their ruling from [the law of] the menstruant.  On what principle do they  differ? — One  is of the opinion that the usual  [is to be inferred] from the usual,  and the other  is of the opinion that what a husband has caused  should be derived from that which he has caused. Rab stated: They  differ only in the case of one who specified [the period of abstention] but where he did not specify the period it is the opinion of both that he must divorce her forthwith and give her the kethubah. Samuel, however, stated: Even where the period had not been specified the husband may delay [his divorce],  since it might be possible for him to discover some reason  for [the remission of] his vow.  But surely, they  once disputed this question; for have we not learned: If a man forbade his wife by vow to have any benefit from him he may, for thirty days, appoint a steward,  but if for a longer period he must divorce her and give her the kethubah. And [in connection with this] Rab stated: This ruling applies only where he specified [the period] but where he did not specify it he must divorce her forthwith and give her the kethubah, while Samuel stated: Even where the period had not been specified the husband may also postpone [his divorce],  since it might be possible for him, to discover some grounds  for [the annulment of his vow]?  — [Both disputes are] required. For if [their views] had been stated in the former  only it might have been assumed that only in that case did Rab maintain his view, since [the appointment] of a steward is not possible but that in the second case  where [the appointment] of a steward is possible he agrees with Samuel. And If the second case  only had been stated it might have been assumed that only in that case did Samuel maintain his view  but that in the former case  he agrees with Rab. [Hence both statements were] necessary. STUDENTS MAY GO AWAY TO STUDY etc. For how long [may they go away] with the permission [of their wives]? — For as long as they desire.