Ketubot — Daf 18a

דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמו

וליתני מודה רבי יהושע באומר לחבירו מנה לויתי ממך ופרעתיו לך שהוא נאמן משום דקא בעי למיתני סיפא אם יש עדים שהוא לוה ממנו והוא אומר פרעתיו אינו נאמן והא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים

וליתני מודה ר' יהושע באומר לחבירו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס שהוא נאמן

אליבא דמאן אי אליבא דרבנן הא אמרי משיב אבידה הוי אי אליבא דרבי אליעזר בן יעקב הא אמר שבועה בעי

דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס הרי זה נשבע וזהו שנשבע על טענת עצמו וחכמים אומרים אינו אלא כמשיב אבידה ופטור

ור' אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור אמר רב בטוענו קטן והאמר מר אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן

מאי קטן גדול ואמאי קרי ליה קטן דלגבי מילי דאביו קטן הוא אי הכי טענת עצמו טענת אחרים היא טענת אחרים והודאת עצמו

כולהי טענתא טענת אחרים והודאת עצמו נינהו

אלא הכא בדרבה קמיפלגי דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו והאי בכולה בעי דלכפריה והאי דלא כפר ליה משום דאין אדם מעיז פניו הוא

Because [the condition of the relations between] Judaea and Galilee is usually as in time of lawlessness.  But let him teach: R. Joshua admits [that] when one says to his fellow, 'I borrowed from you a maneh and paid it [back] to you.' he is believed!  — Because he would have [in that case] to teach [in] the last clause: 'If there are witnesses that he borrowed from him [a maneh] and he says. "I have paid it [back]" he is not believed', but it is established for us  [that] if one lends [money] to his fellow before  witnesses, he need not pay it [back] to him before witnesses.  — But let him [then] teach: R. Joshua admits [that] if one says to his fellow, 'I owed to your father a maneh  and I returned to him half'  he is believed!  — According to whose opinion?  If according to the opinion of the Rabbis. surely they say [that he is regarded as] one who returns a lost thing;  [and] if according to R. Eliezer b. Jacob. surely he says that he must take an oath!  For it has been taught:  R. Eliezer b. Jacob says: Sometimes [it may happen] that a man has to take an oath because of his own statement. How [is it]? [If one says to his fellow]. 'I owed to your father a maneh and I returned to him half,' he must take an oath.  And this is [a case] where one takes an oath because of one's statement.  But the Sages say: He is [regarded] only as one who returns a lost thing and he is free. And does not R. Eliezer b. Jacob hold [that] one who returns a lost thing is free?  — Rab said: [It speaks here of a case] when a minor claimed from him.  But did not a Master say: One does not take an oath because of a claim by a deaf-mute, an imbecile, or a minor?  — What is [meant by] 'minor'? A grown-up person, and why does he call him 'minor'? Because with regard to the affairs of his father he is [regarded as] a minor. If so, [how can you say] 'his own statement?' It is a claim [made] by others! — It is a claim [made] by others and [also] his own admission. But all claims [consist of] a claim [made] by others and one's own admission!  — They differ here with regard to [an opinion of] Rabbah, for Rabbah said: Why did the Torah say [that] he who admits a part of the claim must take an oath? [Because] it is a presumption [that] no man is insolent in the face of his creditor. He would [indeed] like to deny the whole [debt]. but he does not do it  because no one is [so] insolent.