Horayot — Daf 6b

אלא מעתה נייתו פר בהוראה וכי תימא הכי נמי טפי להו שבטים

אלא אמר רב אחא ברבי יעקב שבטו של לוי לא איקרו קהל דכתיב (בראשית מח, ד) הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים וגו' כל שיש לו אחוזה איקרי קהל וכל שאין לו אחוזה לא איקרי קהל

א"כ חסרי להו י"ב שבטים אמר אביי (בראשית מח, ה) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי אמר רבא והא כתיב על שם אחיהם יקראו בנחלתם לנחלה הוקשו ולא לדבר אחר

ולא והא חלוקין בדגלים כנחלתן כך חנייתן כדי לחלק כבוד לדגלים

והא חלוקים בנשיאים ההוא לחלוק כבוד לנשיאים דתניא שלמה עשה ז' ימי חנוכה ומה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה כדי לחלוק כבוד לנשיאים

מאי הוי עלה

ת"ש דתניא ר"ש אומר חמש חטאות מתות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה וחטאת שנתכפרו בעליה וחטאת שעברה שנתה ואי אתה יכול לומר ולד חטאת בצבור שאין צבור מפרישין נקבה ואי אתה יכול לומר תמורת חטאת בצבור שאין תמורה בצבור ואי אתה יכול לומר חטאת שמתו בעליה בצבור שאין צבור מתים

שנתכפרו בעליה ושעברה שנתה לא שמענו יכול ימותו אמרת ילמוד סתום מן המפורש מה מצינו בולד חטאת ותמורת חטאת ושמתו בעליה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור אף שנתכפרו בעליה ושעברה שנתה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור

וכי דנין אפשר משאי אפש' ר"ש בחד מקום גמיר:

הדרן עלך הורו בית דין

מתני׳ הורה כהן משיח לעצמו שוגג ועשה שוגג מביא פר שוגג ועשה מזיד מזיד ועשה שוגג פטור שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב"ד לצבור:

גמ׳ שוגג ועשה שוגג מביא פר פשיטא

אמר אביי הכא במאי עסקינן כגון שהורה ושכח מאיזה טעם הורה ובשעה שטעה אמר הריני עושה על דעת הוראתו דמהו דתימא כיון דאילו מתידע ליה [שמא] הדר ביה כמזיד דמי ולא לחייב קמ"ל:

מזיד ועשה שוגג כו': מנא ה"מ דתנו רבנן (ויקרא ד, ג) לאשמת העם הרי משיח כצבור (שיכול) והלא דין הוא

If so,  however, let them also bring a bullock in the case of an erroneous ruling! And if it be said that this is really the case,  then there would be more tribes!  — But, said R. Aha, son of R. Jacob: The tribe of Levi is not called 'congregation',  for it is written, Behold, I will make thee fruitful and multiply thee, and I will make of thee a congregation of peoples etc.  He who has a possession is designated 'congregation', but he who has no possession is not designated 'congregation'.  If so,  there would be less than twelve tribes! — Abaye replied: Ephraim and Manasseh, even as Reuben and Simeon, shall be mine.  Said Raba: But, surely, it is written, They shall be called after the name of their brethren it, their inheritance,  [which shows that] they were compared only in regard to 'inheritance' but not in any other respect!  — Were they not? Surely, they were also separated [when mentioned] in [connection with] the banners!  — Their campings were like their possessions; in order to show respect to their banners. But, surely, they were also separated in respect of their princes!  — That was done in order to show honor to the princes, as it was taught: 'Solomon celebrated seven days of dedication; what reason did Moses have for celebrating twelve days of dedication? In order to show honor to the princes.' What becomes of that?  — Come and hear that which has been taught: R. Simeon said: The following five kinds of sin offerings are to be left to die.  The young of a sin offering,  the exchange of a sin offering, a sin offering whose owner died — a sin offering whose owner has received atonement  and a sin offering that passed the age of a year. And since in the case of a congregation one cannot speak of the young of a sin offering, because no female offering is ever brought  by a congregation; and one cannot speak of an exchange of a sin offering in the case of a congregation because a congregation may not exchange an offering;  and one cannot speak, in the case of a congregation, of a sin offering whose owner died because a congregation does not die; while as regards one whose owner had received atonement and one that passed the age of a year we have not heard;  one might suppose that they should be left to die, it is, therefore, pointed out  that what is vague may be inferred from what is explicit; as in regard to the law  of the young of a sin offering, the exchange of a sin offering and one whose owner had died we find that it applies only to an individual owner  and not to a congregation, so also the law  in regard to the case of one whose owner has received atonement and one that passed the age of a year it is applicable to an individual and not to a congregation.  But may that which is possible  be deduced from that which is impossible?  — R. Simeon received the tradition [in regard to the five kinds of sin offering that they must be left to die] from one common source. MISHNAH. AN ANOINTED HIGH PRIEST  WHO MADE A DECISION FOR HIMSELF  THROUGH ERROR AND ACTED UNWITTINGLY ACCORDINGLY, MUST BRING A SIN OFFERING OF A BULLOCK.  IF, HOWEVER, HE MADE THE DECISION THROUGH ERROR BUT ACTED UPON IT WILFULLY, OR MADE IT WILFULLY BUT ACTED UPON IT UNWITTINGLY, HE IS EXEMPT; FOR A DECISION A HIGH PRIEST MADE FOR HIMSELF IS LIKE A RULING ISSUED BY THE COURT TO THE CONGREGATION. GEMARA. THROUGH ERROR AND ACTED UNWITTINGLY ACCORDINGLY MUST BRING A SIN OFFERING OF A BULLOCK. Is not this Obvious? — Abaye replied: The case dealt with here is one, for example, where  he made a decision and forgot on what ground his decision had been made, and at the time of his action  he declared, 'I am acting on the strength of my  decision;' in view of the fact that [in such a case] it might be assumed that, since, had he recollected  he might have retracted, he is like a wilful sinner  and, therefore, not liable to a sin offering, hence it was taught [that it is not so]. OR MADE IT WILFULLY BUT ACTED UPON IT UNWITTINGLY etc. Whence these words? — For our Rabbis taught: So as to bring guilt upon the people,  proves  that the anointed High Priest is like the congregation.  Could not this be arrived at by deduction?