Eruvin — Daf 63a

רב המנונא אורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא

רבינא סר סכינא בבבל א"ל רב אשי מאי טעמא עבד מר הכי

א"ל והא רב המנונא אורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא אמר ליה לאו אורי אתמר

אמר ליה אתמר אורי ואתמר לא אורי בשני דרב הונא רביה הוא דלא אורי ואורי בשני דרב חסדא דתלמיד חבר דיליה הוה ואנא נמי תלמיד חבר דמר אנא

אמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה רבינא איקלע למחוזא אייתי אושפיזכניה סכינא וקא מחוי ליה אמר ליה זיל אמטייה לרבא

אמר ליה לא סבר מר הא דאמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה אמר ליה אנא מיזבן זבינא

(סימן זיל"א להני"א מחלי"ף איק"א ויעק"ב)

רבי אלעזר מהגרוניא ורב אבא בר תחליפא איקלעו לבי רב אחא בריה דרב איקא באתריה דרב אחא בר יעקב בעי רב אחא בריה דרב איקא למיעבד להו עיגלא תילתא אייתי סכינא וקא מחוי להו

אמר להו רב אחא בר תחליפא לא ליחוש ליה לסבא אמר להו ר"א מהגרוניא הכי אמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה חזי ואיעניש רבי אלעזר מהגרוניא

והאמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה שאני התם דאתחילו בכבודו

ואי בעית אימא שאני רב אחא בר יעקב דמופלג

אמר רבא ולאפרושי מאיסורא אפילו בפניו שפיר דמי רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקא אסר ליה לחמריה בצינתא בשבתא רמא ביה קלא ולא אשגח ביה א"ל ליהוי האי גברא בשמתא

א"ל כי האי גוונא מי מתחזא כאפקרותא אמר ליה (משלי כא, ל) אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כל מקום שיש בו חילול השם אין חולקין כבוד לרב

אמר רבא בפניו אסור וחייב מיתה שלא בפניו אסור ואין חייב מיתה

ושלא בפניו לא והא תניא ר"א אומר לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן מאי דרוש (ויקרא א, ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמרו אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט

ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו תמיה אני אם יוציא זה שנתו ולא הוציא שנתו

אמרה לו נביא אתה אמר לה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה

ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן אותו תלמיד יהודה בן גוריא שמו והיה רחוק ממנו שלש פרסאות

בפניו הוה והא רחוק ממנו שלש פרסאות קאמר וליטעמיך שמו ושם אביו למה אלא שלא תאמר משל היה

אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש שנאמר (איוב לב, ו) ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים וגו' על כן זחלתי וכתיב (דברים לב, כד) עם חמת זוחלי עפר

זעירי אמר רבי חנינא נקרא חוטא שנאמר (תהלים קיט, יא) בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך

רב המנונא רמי כתיב בלבי צפנתי אמרתך וכתיב (תהלים מ, י) בשרתי צדק בקהל רב לא קשיא כאן בזמן שעירא היאירי קיים כאן בזמן שאין עירא היאירי קיים

אמר רבי אבא בר זבדא כל הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם שנאמר (שמואל ב כ, כו) עירא היאירי היה כהן לדוד לדוד הוא דהוה כהן לכו"ע לא אלא שהיה משגר לו מתנותיו וכתיב בתריה ויהי רעב בימי דוד

ר' אליעזר אומר מורידין אותו מגדולתו שנאמר (במדבר לא, כא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו' אע"ג דאמר להו לאחי אבא צוה ואותי לא צוה אפ"ה איענש

דכתיב (במדבר כז, כא) ולפני אלעזר הכהן יעמד ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע

א"ר לוי כל דמותיב מלה קמיה רביה אזיל לשאול בלא ולד שנאמר (במדבר יא, כח) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם

R. Hamnuna decided legal points at Harta1 di Argiz2 during the lifetime of R. Hisda.3 Rabina examined the slaughterer's knife4 in Babylon.5 Said R. Ashi to him, ‘Why does the Master act in this manner?’ ‘Did not,’ the other replied: ‘R. Hamnuna decide legal points at Harta di Argiz during the lifetime of R. Hisda?’6 — ‘It was stated’, the first retorted: ‘that he did not decide legal points’. ‘The fact is’, the other replied: ‘that one statement was made that he did decide legal points while another was that he did not do so, and the explanation is that only during the lifetime of his Master R. Huna did he decide no legal points but during the lifetime of R. Hisda, who was both his colleague and disciple, he did decide legal points, and I too am the Master's colleague as well as disciple’. Raba said: A young scholar may examine his own knife.7 Rabina once visited Mahuza when his host brought to him a slaughtering knife for examination. ‘Go’, he8 said to him, ‘take it to Raba’.9 ‘Does not the Master’, the other asked: ‘uphold the ruling laid down by Raba that a young scholar may examine his own knife?’ — ‘I’, he8 replied, am only buying the meat’.10 (Mnemonic:11 Zila of12 Hania13 changes14 Ika15 and Jacob.16 ) R. Eleazar of Hagronia17 and R. Abba b. Tahlifa once visited R. Aha son of R. Ika's house in the district that was subject to the jurisdiction of R. Aha b. Jacob. R. Aha son of R. Ika, desiring to prepare for them a third-grown18 calf, presented to them the slaughtering knife for examination. ‘Should no consideration be shown for the old man?’19 R. Aha b. Tahlifa asked. ‘Thus’, R. Eleazar of Hagronia replied: ‘said Raba: A young scholar may examine his own knife’. R. Eleazar of Hagronia20 thereupon examined the knife and was providentially punished for his disrespect. But did not Raba lay down, ‘A young scholar ‘lay examine his own knife’? — There the case was different since they began to discuss the question of his19 dignity. And if you prefer I might reply: R. Aha b. Jacob was different from other local authorities since he was a man of great distinction. Raba ruled: When it is a question of preventing one from committing a transgression it is quite proper [for a disciple to give a legal decision] even in his Master's presence. Rabina once sat in the presence of R. Ashi when he observed that a certain person was tying his ass to a palm-tree on the Sabbath day.21 He called out to him but the other took no notice. ‘Let this man’ he called out, ‘be placed under the ban’. ‘Does such an act as mine’,22 he23 then asked [R. Ashi], ‘appear as an impertinence?’ — There is no wisdom for understanding nor counsel against the Lord,24 wherever the divine name is being profaned no respect is to be shown to one's Master. 25 Raba ruled: In the presence of one's Master it is forbidden [to give a legal decision]26 under the penalty of death;27 in his absence this is forbidden but the penalty of death is not incurred. Is then no penalty of death incurred in his absence? Was it not in fact taught: R. Eliezer b. Jacob28 stated: The sons of Aaron died29 only because they gave a legal decision in the presence of their Master Moses. What was the exposition they made? And the sons of Aaron the priest shall put fire upon the altar;30 although, they said, fire came down from heaven31 it is nevertheless a religious duty to bring also some ordinary fire. R. Eliezer, furthermore, had a disciple who once gave a legal decision in his presence. ‘I wonder’, remarked R. Eliezer to his wife, Imma Shalom, ‘whether this man will live through the year’; and he actually did not live through the year. ‘Are you’, she asked him,’a prophet?’ ‘I’, he replied: ‘am neither a prophet for the son of a prophet, but I have this tradition: Whosoever gives a legal decision in the presence of his Master incurs the penalty of death’.) Now, in connection with this incident Rabbah b. Bar Hana related in the name of R. Johanan: That disciple's name was Judah b. Goria and he was three parasangs distant from his Master?32 — He was in his presence.33 But was it not stated that ‘he was three parasangs distant’?34 — And according to your conception what need was there for the mention of his name and the name of his father? But the fact is that all the details were given in order that it be not said that the whole story was a fable. R. Hiyya b. Abba stated in the name of R. Johanan: Whoever gives a legal decision in the presence of his Master deserves to be bitten by a snake, for it is said: And Elihu the son of Barachel the Buzite answered and said: I am young, etc. wherefore I held back,35 and elsewhere36 it is written: With the venom of crawling things37 of the dust.38 Ze'iri stated in the name of R. Hanina: He is called a sinner, for it is said: Thy word have I laid up in my heart,39 that I might not sin against Thee.40 R. Hamnuna pointed out an incongruity: It is written: Thy word have I laid up39 in my heart,40 and it is also written: I preached righteousness in a great congregation.41 — This is really no contradiction, the former relating to the time when Ira the Jairite42 was still alive while the latter relates to the time when Ira the Jairite was no longer alive. R. Abba b. Zabda43 stated: Whoever gives44 his priestly gifts to one priest [only] brings famine into the world. For it is said in Scripture: Ira the Jairite was priest to David.45 Now was he priest to David alone and not to all the world?46 But the meaning is that David sent to him47 his priestly gifts; and this is followed by the text: And there was a famine in the days of David.48 R. Eliezer49 said: He50 is deprived of his greatness — For it is said: And Eleazar the priest said unto the men of war . . . This is the statute of the law which the Lord hath commanded Moses;51 although he thus said to them, ‘He commanded my father's brother52 and not me’53 he was nevertheless punished,’54 as it is written: And he55 shall stand before Eleazar the priest56 and yet we do not find that Joshua ever needed his guidance. R. Levi stated: He who answers a word57 in the presence of his Master goes down to Sheol childless; for it says in Scripture: And Joshua the son of Nun, the minister of Moses from his youth up, answered and said: ‘My lord Moses, shall them in’58 which comprised within its jurisdiction Harta di Argiz, Obermeyer, loc. cit.]. lowest minimum, must he carefully ground until a very fine edge is obtained, and before use must also be submitted to the highest local religious authority for examination. Babylon was in the neighbourhood of Sura, v. Obermeyer p. 304]. Hisda, the supreme religious chief, resided in another part of Babylon so, Rabina submitted, was he also allowed to occupy the position of local religious authority in respect of the examination of the slaughtering knife in a town in which R. Ashi himself did not reside. does not come under the ruling cited. instrument. decision is given in the Master's absence. An objection against Raba's last cited statement. disciple's usual place of residence from the residence of his Master. all?