Eruvin — Daf 51a

אמר רבא והוא דכי רהיט לעיקרו מטי א"ל אביי והא חשכה לו קתני

חשכה לביתו אבל לעיקרו של אילן מצי אזיל איכא דאמרי אמר רבא חשכה לו כי מסגי קלי קלי אבל רהיט מטי

רבה ורב יוסף הוו קא אזלי באורחא א"ל רבה לרב יוסף תהא שביתתנו תותי דיקלא דסביל אחוה ואמרי לה תותי דיקלא דפריק מריה מכרגא

(ידע ליה מר) א"ל לא ידענא ליה אמר ליה סמוך עלי דתניא ר' יוסי אומר אם היו שנים אחד מכיר ואחד שאינו מכיר זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר זה שמכיר אומר תהא שביתתנו במקום פלוני

ולא היא לא תנא ליה כר' יוסי אלא כי היכי דליקבל לה מיניה משום דר' יוסי נימוקו עמו:

אם אינו מכיר או שאינו בקי וכו':

הני אלפים אמה היכן כתיבן דתניא (שמות טז, כט) שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה

מנא לן אמר רב חסדא למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ דכתיב (במדבר לה, ה) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו'

ונילף (במדבר לה, ד) מקיר העיר וחוצה אלף אמה דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מחוצה

ומאי נפקא מינה הא תנא דבי רבי ישמעאל (ויקרא יד, לט) ושב הכהן (ויקרא יד, מד) ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה

הני מילי היכא דליכא מידי דדמי ליה אבל היכא דאיכא מידי דדמי ליה מדמי ליה ילפינן:

אלפים אמה עגולות: ורבי חנינא בן אנטיגנוס מה נפשך אי אית ליה ג"ש פיאות כתיבן אי לית ליה גזירה שוה אלפים אמה מנא ליה

לעולם אית ליה גזירה שוה ושאני הכא דאמר קרא (במדבר לה, ה) זה יהיה להם מגרשי הערים לזה אתה נותן פיאות ואי אתה נותן פיאות לשובתי שבת

ורבנן תני רב חנניה אומר כזה יהו כל שובתי שבת

א"ר אחא בר יעקב המעביר ד"א ברה"ר אינו חייב עד שמעביר הן ואלכסונן

א"ר פפא בדיק לן רבא עמוד ברשות הרבים גבוה י' ורוחב ד' צריך הן ואלכסונן או לא ואמרינן ליה לאו היינו דרב חנניה דתניא רב חנניה אומר כזה יהו כל שובתי שבת:

וזה הוא שאמרו העני מערב ברגליו אמר ר' מאיר אנו אין לנו אלא עני וכו':

אמר רב נחמן מחלוקת במקומי דר"מ סבר עיקר עירוב בפת

Raba explained: This applies only where by running towards the root he can reach it [before the Sabbath began]. Said Abaye to him: Was it not in fact stated: ‘WAS OVERTAKEN BY DUSK’? — [The meaning is that] he was overtaken by dusk as far as his house was concerned; the root of the tree, however, he could well reach before dusk. Others say: Raba replied: [The meaning is that] he would be overtaken by dusk if he walked slowly but by running he could well reach the root. Rabbah and R. Joseph were once under way when the former said to the latter, ‘Let our Sabbath base be under the palm-tree that is supporting another tree,’ or, as others read: ‘under the palm-tree that releases its owner from the burden of taxes’. ‘I do not know it’, the other replied. ‘Rely then on me’, the first said: ‘for it was taught: R. Jose ruled: If two were [travelling together] one of whom knew [of a well defined place] and the other did not know of it, the latter transfers his right to a choice of place to the former who then declares, ‘Let our Sabbath base be in such and such a place’. This, however, was not exactly correct. He attributed the teaching to R. Jose with the sole object that the latter should accept it from him since R. Jose was known to have sound reasons for his rulings. IF HE DOES NOT KNOW OF ANY TREE OR WALL, OR IF HE IS NOT FAMILIAR etc. Where in Scripture are these TWO THOUSAND CUBITS prescribed? — It was taught: Abide ye every man in its place refers to the four cubits; let no man go out of his place refers to the two thousand cubits. Whence do we derive this? — R. Hisda replied: We deduce place from place, place from flight, flight from flight, flight from border, border from border, border from without and without from without, since it is written: And ye shall measure without the city for the east side two thousand cubits etc. But why should we not deduce it from the verse: From the wall of the city and outward a thousand cubits? The expression, ‘without’ is deduced from ‘without’ but not from ‘outward’. What material difference, however, is there between the two expressions? Did not the School of R. Ishmael in fact teach: [With reference to the expressions,] The priest shall return and The priest shall come, ‘returning’ and ‘coming’ mean the same thing? — Such a comparison is made only where no like expression is available, but where one exactly like it is available deduction is made only from the one which is exactly like it. A RADIUS OF TWO THOUSAND CUBITS. As to R. HANINA B. ANTIGONUS what possible justification is there for his view? If he upholds the word analogy [the objection could be raised:] Does not Scripture speak of ‘sides’? If, however, he does not uphold the word analogy [the difficulty would arise:] Whence does he [deduce that a Sabbath limit is] two thousand cubits? — He does in fact uphold the word analogy, but here the case is different since Scripture said: This shall be to them the open land about the cities which implies: In this case only sides must be allowed but not in that of those who observe the Sabbath rest. And the Rabbis? — They uphold the interpretation which R. Hanina advanced: Like this measurement shall be that of all who observe the Sabbath rest. R. Aha b. Jacob ruled: A man who carries an object along four cubits in a public domain incurs no guilt unless he carries It a distance equal to the diagonal of their square. R. Papa related: Raba tested us [with the following question] ‘With regard to a pillar in a public domain ten handbreadths high and four handbreadths wide, is it necessary that its width shall be equal to the diagonal of four cubits square, or is this unnecessary’? And we replied: ‘Is not this case identical with that of R. Hanina who learned: Like this measurement shall be that of all who observe the Sabbath rest’. THIS IT IS OF WHICH THE RABBIS HAVE SAID: A POOR MAN MAY MAKE HIS ‘ERUB WITH HIS FEET. R. MEIR SAID: WE CAN APPLY THIS LAW TO A POOR MAN ONLY etc. R. Nahman said: They differ only where [the expression used was] ‘In my place’, since R. Meir holds that the essence of an ‘erub is bread