Berakhot — Daf 38b

אשמעינן טעמא ואשמעינן דהלכתא כרבנן אלא דאמר מוציא מאי קמ"ל ואיהו דעבד לאפוקי נפשיה מפלוגתא

והלכתא המוציא לחם מן הארץ דקי"ל כרבנן דאמרי דאפיק משמע:

ועל הירקות אומר וכו': קתני ירקות דומיא דפת מה פת שנשתנה ע"י האור אף ירקות נמי שנשתנו ע"י האור אמר רבנאי משמיה דאביי זאת אומרת שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה (ממאי מדקתני ירקות דומיא דפת)

דרש רב חסדא משום רבינו ומנו רב שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה ורבותינו היורדין מארץ ישראל ומנו עולא משמיה דר' יוחנן אמר שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה

בשלמא כל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בפה"א משכחת לה בכרבא וסלקא וקרא אלא כל שתחלתו בפה"א שלקו שהכל היכי משכחת לה א"ר נחמן בר יצחק משכחת לה בתומי וכרתי

דרש רב נחמן משום רבינו ומנו שמואל שלקות מברכין עליהם בפה"א וחברינו היורדים מארץ ישראל ומנו עולא משמיה דר' יוחנן אמר שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו

ואני אומר במחלוקת שנויה דתניא יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נמוח דברי ר"מ ור' יוסי אומר יוצאים ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"פ שלא נמוח

ולא היא דכ"ע שלקות מברכין עליהן בפה"א ועד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא אבל הכא אפי' רבי יוסי מודה

אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שלקות מברכין עליהם בפה"א ור' בנימין בר יפת א"ר יוחנן שלקות מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו א"ר נחמן בר יצחק קבע עולא לשבשתיה כר' בנימין בר יפת

תהי בה ר' זירא וכי מה ענין ר' בנימין בר יפת אצל ר' חייא בר אבא ר' חייא בר אבא דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה ורבי בנימין בר יפת לא דייק ועוד רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דר' יוחנן רביה ור' בנימין בר יפת לא מהדר ועוד בר מן דין ובר מן דין דההוא תורמסא דשלקי ליה שבע זמנין בקדרה ואכלי ליה בקנוח סעודה אתו ושאלו לר' יוחנן ואמר להו מברכין עלויה בורא פרי האדמה

ועוד אמר ר' חייא בר אבא אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח ובריך עליו תחלה וסוף אי אמרת בשלמא שלקות במילתייהו קיימי בתחלה מברך עליו בורא פרי העץ ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש אלא אי אמרת שלקות לאו במילתייהו קיימי בשלמא בתחלה מברך עליו שהכל נהיה בדברו אלא לבסוף מאי מברך

דילמא בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא

מתיב רב יצחק בר שמואל ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח יוצא בהן ובקלח שלהן אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין ואי ס"ד במילתייהו קאי שלוקין אמאי לא

שאני התם דבעינן טעם מרור וליכא

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא רבי יוחנן היכי מברך על זית מליח כיון דשקילא לגרעיניה

he would have taught us the meaning of a text and he would have taught us that the halachah is as stated by the Rabbis. But when he says mozi, what does he teach us?  In fact he acted thus so as to keep clear of controversy. And the law is that we say, ha-mozi bread from the earth', since we hold with the Rabbis who say that it means 'who has brought forth'. OVER VEGETABLES ONE SAYS etc. Vegetables are placed [by the Mishnah] on a par with bread: just as over bread which has been transformed by fire [the same blessing is said], so [the same blessing is said over] vegetables when they have been changed by fire. Rabinnai said in the name of Abaye: This means to say that over boiled vegetables we say 'who createst the fruit of the ground'. [How? — Because the Mishnah puts vegetables on a par with bread]. R. Hisda expounded in the name of our Teacher, and who is this? Rab: Over boiled vegetables the blessing to be said is 'who createst the fruit of the ground'. But teachers who came down from the land of Israel, and who are these? 'Ulla in the name of R. Johanan, said: Over boiled vegetables the blessing to be said is 'by whose word all things exist'. I say, however,  that wherever we say over a thing in its raw state 'who createst the fruit of the ground', if it is boiled we say 'by whose word all things exist'; and wherever we say over it in the raw state 'by whose word all things exist', if it is boiled we say 'who createst the fruit of the ground'. We quite understand that where the blessing over a thing in its raw state is 'by whose word all things were created', if it is boiled we say, 'who createst the fruit of the ground';  you have examples in cabbage, beet, and pumpkin. But where can you find that a thing which in its raw state requires 'who createst the fruit of the ground' should, when boiled, require 'by whose word all things exist'?  — R. Nahman b. Isaac replied: You have an instance in garlic and leek. R. Nahman expounded in the name of our teacher, and who is this? Samuel: Over boiled vegetables the blessing to be said is 'who createst the fruit of the ground'; but our colleagues who came down from the Land of Israel, and who are these? 'Ulla in the name of R. Johanan, say: Over boiled vegetables the blessing to be said is 'by whose word all things exist'. I personally say that authorities  differ on the matter, as it has been taught: One may satisfy the requirement [of eating unleavened bread on Passover] with a wafer which has been soaked, or which has been boiled, provided it has not been dissolved. So R. Meir. R. Jose, however, says: One fulfils the requirements with a wafer which has been soaked, but not with one which has been boiled, even though it has not been dissolved. But this is not the case.  All [in fact] would agree that over boiled vegetables the blessing is 'who createst the fruit of the ground'; and R. Jose was more particular in the case of the wafer only because we require the taste of unleavened bread and it is not there. In this case, however, even R. Jose would admit [that boiling does not alter its character]. R. Hiyya b. Abba said in the name of R. Johanan: Over boiled vegetables the blessing to be said is 'who createst the fruit of the ground'. R. Benjamin b. Jefet, however, said in the name of R. Johanan: Over boiled vegetables the blessing to be said is 'by whose word all things exist'. R. Nahman b. Isaac said: 'Ulla  became confirmed in his error by accepting the word of R. Benjamin b. Jefet. R. Zera expressed his astonishment.  How [he said], can you mention R. Benjamin b. Jefet along with R. Hiyya b. Abba? R. Hiyya b. Abba was very particular to get the exact teaching of R. Johanan his master, whereas R. Benjamin b. Jefet was not particular. Further, R. Hiyya b. Abba used to go over what he had learnt every thirty days with his teacher R. Johanan, while R. Benjamin b. Jefet did not do so. Besides, apart from these two reasons  there is the case of the lupines which were cooked seven times in the pot, and eaten as dessert,  and when they came and asked R. Johanan about them, he told them that the blessing to be said was 'who createst the fruit of the ground'. Moreover R. Hiyya b. Abba said: I have seen R. Johanan eat salted olives and say a blessing both before and after. Now if you hold that boiled vegetables are still regarded as the same, we can understand this: before eating he said 'who createst the fruit of the tree', and after it a grace of one blessing which includes three.  But if you hold that vegetables after being boiled are not regarded as the same, no doubt he could say before eating 'by whose word all things are created', but what could he say after? — Perhaps he said, 'who createst many living things and their requirements for all that he has created'. R. Isaac b. Samuel raised an objection: With regard to the herbs with which one may fulfil the requirement [of eating bitter herbs on] Passover,  both they and their stalks may serve this purpose, but not if they are pickled or cooked or boiled.  Now if you maintain that after boiling they are still regarded as the same, why may they not be used boiled? — The case is different there. because we require the taste of bitter herbs, and this we do not find. R. Jeremiah asked R. Zera: How could R. Johanan make a blessing over a salted olive? Since the stone had been removed,