Berakhot — Daf 37a

קמ"ל כל שיש בו ואי אשמעינן כל שיש בו הוה אמינא כל שיש בו חמשת המינים אין אבל אורז ודוחן לא משום דע"י תערובת אבל איתיה בעיניה נימא אפילו אורז ודוחן נמי מברכין עליו בורא מיני מזונות קמ"ל כל שהוא מחמשת המינים הוא דמברכין עליו בורא מיני מזונות לאפוקי אורז ודוחן דאפילו איתיה בעיניה לא מברכינן בורא מיני מזונות

ואורז [ודוחן] לא מברכינן בורא מיני מזונות והתניא הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה וגבי מעשה קדרה תניא בתחלה מברך עליו בורא מ"מ ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש

כמעשה קדרה ולא כמעשה קדרה כמעשה קדרה דמברכין עליו תחלה וסוף ולא כמעשה קדרה דאילו במעשה קדרה בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין ג' ואילו הכא בתחלה מברך עליו שהכל נהיה בדברו ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא

ואורז לאו מעשה קדרה הוא והתניא אלו הן מעשה קדרה חילקא טרגיס סולת זריז וערסן ואורז

הא מני רבי יוחנן בן נורי היא דתניא רבי יוחנן בן נורי אומר אורז מין דגן הוא וחייבין על חמוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח אבל רבנן לא

ורבנן לא והתניא הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה טחנה אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה המוציא לחם מן הארץ ולבסוף מברך עליה ג' ברכות אם אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין ג'

הכוסס את האורז מברך עליו ב"פ האדמה טחנו אפאו ובשלו אף על פי שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש

מני אילימא ר' יוחנן בן נורי היא דאמר אורז מין דגן הוא המוציא לחם מן הארץ ושלש ברכות בעי ברוכי

אלא לאו רבנן היא ותיובתא דרב ושמואל

תיובתא:

אמר מר הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה והתניא בורא מיני זרעים לא קשיא הא ר' יהודה והא רבנן דתנן ועל ירקות אומר בורא פרי האדמה ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים:

אמר מר הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה טחנו אפאו ובשלו אע"פ שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש

והתניא לבסוף ולא כלום אמר רב ששת לא קשיא הא ר"ג והא רבנן דתניא זה הכלל כל שהוא משבעת המינים רבן גמליאל אומר שלש ברכות וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש

ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו והביאו לפניהם כותבות ואכלו ונתן רבן גמליאל רשות לר' עקיבא לברך קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש אמר ליה רבן גמליאל עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת א"ל רבינו אע"פ שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים

רבי יהודה אומר משמו כל שהוא משבעת המינים

We are told therefore, 'anything containing an ingredient etc.'. If again I had only the statement, anything containing an ingredient etc.', I might think that this applies to the five species [of cereals], but not to rice and millet when they are mixed with other things; but when they are distinguishable the blessing even over rice and millet is 'who createst various kinds of foods'. So we are told that over anything which is made of the five species we say 'who createst various kinds of foods', excluding rice and millet, over which we do not say 'who createst various kinds of foods' even when they are distinguishable. And over rice and millet do we not say, 'who createst various kinds of foods'? Has it not been taught: If one is served with rice bread or millet bread, he says blessings before and after it as for a cooked dish [of the five species]; and with regard to cooked dishes, it has been taught: He says before partaking, 'Who createst various kinds of foods', and after it, he says one blessing which includes three?  — It is on a par with cooked dishes in one way and not in another. It resembles cooked dishes in requiring a benediction before and after, and it differs from cooked dishes, because the blessing before these is 'who createst various kinds of foods' and the blessing after is the one which includes three, whereas in this case the blessing before is 'by whose word all things exist', and the blessing after. 'Who createst many living beings with their wants, for all which He has created etc.' But is not rice a 'cooked dish'?  Has it not been taught: The following count as cooked dishes: spelt groats, wheat groats, fine flour, split grain, barley groats, and rice? Whose opinion is this?  That of R. Johanan b. Nuri; for it has been taught: R. Johanan b. Nuri says: Rice is a kind of corn, and when leavened it can entail the penalty of kareth,  and it can be used to fulfil the obligation of [eating unleavened bread on] Passover.  The Rabbis, however, do not admit this.  But do not the Rabbis admit this? Has it not been taught: If one chews wheat, he says over it the benediction, 'who createst the fruit of the ground'. If he grinds and bakes it and then soaks it [in liquid], so long as the pieces are still whole  he says before [partaking the blessing], 'who bringest forth bread from the earth' 'and after, the grace of three blessings;  if the pieces are no longer whole, he says before partaking 'that createst various kinds of foods', and after it one blessing that includes three.  If one chews rice, he says before partaking 'who createst the fruit of the ground'. If he grinds and bakes it and then soaks it, even if the pieces are still whole, he says before partaking who createst various kinds of foods', and after it the one blessing which includes three? Now whose opinion is this? Shall I say it is R. Johanan b. Nuri's? But he said that rice is a kind of corn, and therefore [according to him] the blessing should be 'who bringest forth food from the earth' and the grace the one of three blessings! It must therefore be the Rabbis'; and this is a refutation of Rab and Samuel, is it not? — It is a refutation. The Master said [above]: 'If one chews wheat 'he says over it the blessing, "who createst the fruit of the ground"'. But it has been taught: 'Who createst various kinds of seeds'? There is no contradiction: one statement represents the view of R. Judah,  the other that of the Rabbis, as we have learnt: Over vegetables one says, 'who createst the fruit of the ground'; R. Judah. however, says: 'Who createst various kinds of herbs'. The Master said [above]: 'If one chews rice he says over it "Who createst the fruit of the ground". If he grinds and bakes it and then soaks it, even if the pieces are still whole, he says before it, "Who createst the various kinds of foods", and after it one blessing which includes three'. But it has been taught: After it he need not say any blessing at all?  — R. Shesheth replied: There is no contradiction: the one statement expresses the view of R. Gamaliel, the other that of the Rabbis, as it has been taught: This is the general rule: after partaking of anything that belongs to the seven species,  R. Gamaliel says that three blessings should be said, while the Rabbis say, one that includes three. Once R. Gamaliel and the elders were reclining in an upper chamber in Jericho, and dates  were brought in and they ate, and R. Gamaliel gave permission to R. Akiba to say grace. and R. Akiba said quickly the one blessing which includes three. Said R. Gamaliel to him: Akiba, how long will you poke your head into quarrels?  He replied: Master, although you say this way and your colleagues say the other way, you have taught us, master, that where an individual joins issue with the majority, the halachah is determined by the majority. R. Judah said in his [R. Gamaliel's] name:  [After partaking of] any food from the seven species