Berakhot — Daf 20b

ומן התפלין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון:

גמ׳ ק"ש פשיטא מצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות

מהו דתימא הואיל ואית בה מלכות שמים קמ"ל:

ומן התפלין: פשיטא מהו דתימא הואיל ואתקש למזוזה קמ"ל:

וחייבין בתפלה: דרחמי נינהו מהו דתימא הואיל וכתיב בה (תהלים נה, יח) ערב ובקר וצהרים כמצות עשה שהזמן גרמא דמי קמ"ל:

ובמזוזה: פשיטא מהו דתימא הואיל ואתקש לתלמוד תורה קמשמע לן:

ובברכת המזון: פשיטא מהו דתימא הואיל וכתיב (שמות טז, ח) בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע כמצות עשה שהזמן גרמא דמי קמ"ל:

אמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה אמאי מצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אמר אביי מדרבנן

א"ל רבא והא דבר תורה קאמר ועוד כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן

אלא אמר רבא אמר קרא (שמות כ, ז) זכור (דברים ה, יא) ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה

א"ל רבינא לרבא נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן למאי נפקא מינה לאפוקי רבים ידי חובתן אי אמרת (בשלמא) דאורייתא אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא (אלא אי) אמרת דרבנן הוי שאינו מחוייב בדבר וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן מאי

ת"ש באמת אמרו בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו

אי אמרת בשלמא דאורייתא אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא אלא אי אמרת דרבנן אתי דרבנן ומפיק דאורייתא

ולטעמיך קטן בר חיובא הוא אלא הכי במאי עסקינן כגון שאכל שיעורא דרבנן דאתי דרבנן ומפיק דרבנן:

דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה:

מתני׳ בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו רבי יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם:

גמ׳ אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדבור דמי דאי סלקא דעתך לאו כדבור דמי למה מהרהר

אלא מאי הרהור כדבור דמי יוציא בשפתיו

כדאשכחן בסיני

ורב חסדא אמר הרהור לאו כדבור דמי דאי סלקא דעתך הרהור כדבור דמי יוציא בשפתיו

אלא מאי הרהור לאו כדבור דמי למה מהרהר אמר רבי אלעזר כדי שלא יהו כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל

ונגרוס בפרקא אחרינא אמר רב אדא בר אהבה בדבר שהצבור עוסקין בו

AND FROM PUTTING ON TEFILLIN. BUT THEY ARE SUBJECT TO THE OBLIGATIONS OF TEFILLAH AND MEZUZAH  AND GRACE AFTER MEALS. GEMARA. That they are exempt from the Shema' is self-evident — It is a positive precept for which there is a fixed time?  You might say that because it mentions the kingship of heaven it is different. We are therefore told that this is not so. AND FROM PUTTING ON THE TEFILLIN. This also is self-evident?  You might say that because it is put on a level with the mezuzah  [therefore women should be subject to it]. Therefore we are told that this is not so. THEY ARE SUBJECT TO THE OBLIGATION OF TEFILLAH. Because this [is supplication for Divine] mercy. You might [however] think that because it is written in connection therewith, Evening and morning and at noonday,  therefore it is like a positive precept for which there is a fixed time. Therefore we are told [that this is not so]. AND MEZUZAH. This is self-evident?  You might say that because it is put on a level with the study of the Torah,  [therefore women are exempt]. Therefore it tells us [that this is not so]. AND GRACE AFTER MEALS. This is self-evident? — You might think that because it is written, When the Lord shall give you in the evening flesh to eat and in the morning bread to the full,  therefore it is like a positive precept for which there is a definite time. Therefore it tells us [that this is not so]. R. Adda b. Ahabah said: Women are under obligation to sanctify the [Sabbath] day  by ordinance of the Torah. But why should this be? It is a positive precept for which there is a definite time, and women are exempt from all positive precepts for which there is a definite time? — Abaye said: The obligation is only Rabbinical. Said Raba to him: But it says, 'By an ordinance of the Torah'? And further, on this ground we could subject them to all positive precepts by Rabbinical authority? Rather, said Raba. The text says Remember and Observe.  Whoever has to 'observe' has to 'remember'; and since these women have to 'observe',  they also have to 'remember'. Rabina said to Raba: Is the obligation of women to say grace after meals Rabbinical or Scriptural? — What difference does it make in practice which it is? — For deciding whether they can perform the duty on behalf of others. If you say the obligation is Scriptural, then one who is bound by Scripture can come and perform the duty on behalf of another who is bound by Scripture. But if you say the obligation is only Rabbinical, then [a woman] is not strictly bound to do this, and whoever is not strictly bound to do a thing cannot perform the obligation on behalf of others. What [do we decide]? — Come and hear: 'In truth they did say: A son  may say grace on behalf of his father and a slave may say grace on behalf of his master and a woman may say grace on behalf of her husband. But the Sages said: A curse light on the man whose wife or children have to say grace for him.'  If now you say that [the obligation of these others] is Scriptural, then there is no difficulty: one who is bound by the Scripture comes and performs the duty on behalf of one who is bound by the Scripture. But if you say that the obligation is Rabbinic, can one who is bound only Rabbinically come and perform the duty on behalf of one who is bound Scripturally? — But even accepting your reasoning, is a minor subject to obligation [Scripturally]?  Nay. With what case are we dealing here? If, for instance, he ate a quantity for which he is only Rabbinically bound [to say grace],  in which case one who is Rabbinically bound  comes and performs the duty on behalf of one who is only Rabbinically bound. R. 'Awira discoursed — sometimes in the name of R. Ammi, and sometimes in the name of R. Assi — as follows: The ministering angels said before the Holy One, blessed be He: Sovereign of the Universe, it is written in Thy law, Who regardeth not persons  nor taketh reward,  and dost Thou not regard the person of Israel, as it is written, The Lord lift up His countenance upon thee?  He replied to them: And shall I not lift up My countenance for Israel, seeing that I wrote for them in the Torah, And thou shalt eat and be satisfied and bless the Lord thy God,  and they are particular [to say the grace] if the quantity is but an olive or an egg. MISHNAH. A BA'AL KERI  SAYS THE WORDS [OF THE SHEMA']  MENTALLY  WITHOUT SAYING A BLESSING EITHER BEFORE OR AFTER. AT MEALS HE SAYS THE GRACE AFTER, BUT NOT THE GRACE BEFORE. R. JUDAH SAYS: HE SAYS THE GRACE BOTH BEFORE AND AFTER. GEMARA. Said Rabina: This would show that saying mentally is equivalent to actual saying.  For if you assume that it is not equivalent to actual saying, why should he say mentally?  What then? [You say that] saying mentally is equivalent to actual saying. Then let him utter the words with his lips! — We do as we find it was done at Sinai.  R. Hisda said: Saying mentally is not equivalent to actual saying. For if you assume that saying mentally is equivalent to actual saying, then let him utter the words with his lips! What then? [You say that] saying mentally is not equivalent to actual saying? Why then should he say mentally? — R. Eleazar replied: So that he should not have to sit saying nothing while everyone else is engaged saying the Shema'. Then let him read some other section? — R. Adda b. Ahaba said: [He must attend to that] with which the congregation is engaged.