Berakhot — Daf 18b

בן איש חי אטו כולי עלמא בני מתי נינהו אלא בן איש חי שאפי' במיתתו קרוי חי רב פעלים מקבצאל שריבה וקבץ פועלים לתורה והוא הכה את שני אריאל מואב שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני

והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג איכא דאמרי דתבר גזיזי דברדא ונחת וטבל איכא דאמרי דתנא סיפרא דבי רב ביומא דסיתוא.

והמתים אינם יודעים מאומה אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים שנאמר (יחזקאל כא, ל) ואתה חלל רשע נשיא ישראל ואי בעית אימא מהכא (דברים יז, ו) על פי שנים עדים או (על פי) שלשה עדים יומת המת חי הוא אלא המת מעיקרא:

בני ר' חייא נפוק לקרייתא אייקר להו תלמודייהו הוו קא מצערי לאדכוריה א"ל חד לחבריה ידע אבון בהאי צערא א"ל אידך מנא ידע והא כתיב (איוב יד, כא) יכבדו בניו ולא ידע

א"ל אידך ולא ידע והא כתיב (איוב יד, כב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל ואמר רבי יצחק קשה רמה למת כמחט בבשר החי

אמרי בצערא דידהו ידעי בצערא דאחרינא לא ידעי

ולא והתניא מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ר"ה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו אמרה חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם אמרה לה חברתה איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי הלכה היא ושטה ובאה ואמרה לה חברתה חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו הלך הוא וזרע ברביעה שניה של כל העולם כולו לקה שלו לא לקה

לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו אמרה חדא לחברתה בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם אמרה לה חברתי לא כך אמרתי לך איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי הלכה ושטה ובאה ואמרה לה חברתה חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו הלך וזרע ברביעה ראשונה של כל העולם כולו נשדף ושלו לא נשדף

אמרה לו אשתו מפני מה אשתקד של כל העולם כולו לקה ושלך לא לקה ועכשיו של כל העולם כולו נשדף ושלך לא נשדף סח לה כל הדברים הללו אמרו לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה אמרה לה לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים

לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו אמרה לה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם אמרה לה חברתי הניחני דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים אלמא ידעי

דילמא איניש אחרינא שכיב ואזיל ואמר להו

ת"ש דזעירי הוה מפקיד זוזי גבי אושפזיכתיה עד דאתי ואזיל לבי רב שכיבה אזל בתרה לחצר מות אמר לה זוזי היכא אמרה ליה זיל שקלינהו מתותי בצנורא דדשא בדוך פלן ואימא לה לאימא תשדר לי מסרקאי וגובתאי דכוחלא בהדי פלניתא דאתיא למחר אלמא ידעי

[דלמא] דומה קדים ומכריז להו

ת"ש דאבוה דשמואל הוו קא מפקדי גביה זוזי דיתמי כי נח נפשיה לא הוה שמואל גביה הוו קא קרו ליה בר אכיל זוזי דיתמי אזל אבתריה לחצר מות אמר להו בעינא אבא אמרו ליה אבא טובא איכא הכא אמר להו בעינא אבא בר אבא אמרו ליה אבא בר אבא נמי טובא איכא הכא אמר להו בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל היכא אמרו ליה סליק למתיבתא דרקיעא אדהכי חזייה ללוי דיתיב אבראי אמר ליה אמאי יתבת אבראי מאי טעמא לא סלקת אמר ליה דאמרי לי כל כי הנך שני דלא סליקת למתיבתא דרבי אפס ואחלישתיה לדעתיה לא מעיילינן לך למתיבתא דרקיעא

אדהכי והכי אתא אבוה חזייה דהוה קא בכי ואחיך אמר ליה מאי טעמא קא בכית אמר ליה דלעגל קא אתית מאי טעמא אחיכת דחשיבת בהאי עלמא טובא אמר ליה אי חשיבנא נעיילוה ללוי ועיילוהו ללוי

אמר ליה זוזי דיתמי היכא אמר ליה זיל שקלינהו באמתא דרחיא עילאי ותתאי דידן ומיצעי דיתמי אמר ליה מאי טעמא עבדת הכי אמר ליה אי גנובי גנבי מגנבו מדידן אי אכלה ארעא אכלה מדידן אלמא דידעי דילמא שאני שמואל כיון דחשיב קדמי ומכרזי פנו מקום .

ואף ר' יונתן הדר ביה דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מנין למתים שמספרים זה עם זה שנאמר (דברים לד, ד) ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר מאי לאמר אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם

'The son of a living man': are all other people then the sons of dead men? Rather 'the son of a living man' means that even in his death he was called living. 'From Kabzeel, who had done mighty deeds': this indicates that he gathered [kibbez] numerous workers for the Torah. 'He smote two altar-hearths of Moab'; this indicates that he did not leave his like either in the first Temple or in the second Temple.  'He went down and also slew a lion in the midst of a pit in the time of snow': some say that this indicates that he broke blocks of ice and went down and bathed;  others say that he went through the Sifra of the School of Rab  on a winter's day. 'But the dead know nothing': These are the wicked who in their lifetime are called dead, as it says. And thou, O wicked one, that art slain, the prince of Israel.  Or if you prefer. I can derive it from here: At the mouth of two witnesses shall the dead be put to death.  He is still alive! What it means is, he is already counted as dead. The sons of R. Hiyya went out to cultivate their property,  and they began to forget their learning.  They tried very hard to recall it. Said one to the other: Does our father know of our trouble? How should he know, replied the other, seeing that it is written, His sons come to honour and he knoweth it not?  Said the other to him: But does he not know? Is it not written: But his flesh grieveth for him, and his soul mourneth over him?  And R. Isaac said [commenting on this]: The worm is as painful to the dead as a needle in the flesh of the living? [He replied]: It is explained that they know their own pain, they do not know the pain of others. Is that so? Has it not been taught: It is related that a certain pious man gave a denar to a poor man on the eve of New Year in a year of drought, and his wife scolded him, and he went and passed the night in the cemetery, and he heard two spirits conversing with one another. Said one to her companion: My dear, come and let us wander about the world and let us hear from behind the curtain  what suffering is coming on the world.  Said her companion to her: I am not able, because I am buried in a matting of reeds.  But do you go, and whatever you hear tell me. So the other went and wandered about and returned. Said her companion to her: My dear, what have you heard from behind the curtain? She replied: I heard that whoever sows after the first rainfall  will have his crop smitten by hail. So the man went and did not sow till after the second rainfall,  with the result that everyone else's crop was smitten and his was not smitten.  The next year he again went and passed the night in the cemetery, and heard the two spirits conversing with one another. Said one to her companion: Come and let us wander about the world and hear from behind the curtain what punishment is coming upon the world. Said the other to her: My dear, did I not tell you that I am not able because I am buried in a matting of reeds? But do you go, and whatever you hear, come and tell me. So the other one went and wandered about the world and returned. She said to her: My dear, what have you heard from behind the curtain? She replied: I heard that whoever sows after the later rain will have his crop smitten with blight. So the man went and sowed after the first rain with the result that everyone else's crop was blighted and his was not blighted.  Said his wife to him: How is it that last year everyone else's crop was smitten and yours was not smitten, and this year everyone else's crop is blighted and yours is not blighted? So he related to her all his experiences. The story goes that shortly afterwards a quarrel broke out between the wife of that pious man and the mother of the child,  and the former said to the latter, Come and I will show you your daughter buried in a matting of reeds. The next year the man again went and spent the night in the cemetery and heard those conversing together. One said: My dear, come and let us wander about the world and hear from behind the curtain what suffering is coming upon the world. Said the other: My dear, leave me alone; our conversation has already been heard among the living. This would prove that they know? — Perhaps some other man after his decease went and told them. Come and hear; for Ze'iri deposited some money with his landlady, and while he was away visiting Rab  she died. So he went after her to the cemetery  and said to her, Where is my money? She replied to him: Go and take it from under the ground, in the hole of the doorpost, in such and such a place, and tell my mother to send me my comb and my tube of eye-paint by the hand of So-and-so who is coming here tomorrow. Does not this  show that they know? — Perhaps Dumah  announces to them beforehand.  Come and hear: The father of Samuel had some money belonging to orphans deposited with him. When he died, Samuel was not with him, and they called him, 'The son who consumes the money of orphans'. So he went after his father to the cemetery, and said to them [the dead]. I am looking for Abba.  They said to him: There are many Abbas here. I want Abba b. Abba, he said. They replied: There are also several Abbas b. Abba here. He then said to them: I Want Abba b. Abba the father of Samuel; where is he? They replied: He has gone up to the Academy of the Sky.  Meanwhile he saw Levi sitting outside.  He said to him: Why are you sitting outside? Why have you not gone up [to heaven]? He replied: Because they said to me: For as many years as you did not go up to the academy of R. Efes and hurt his feelings,  we will not let you go up to the Academy of the Sky. Meanwhile his father came. Samuel observed that he was both weeping and laughing. He said to him: Why are you weeping? He replied: Because you are coming here soon. And why are you laughing? Because you are highly esteemed in this world. He thereupon said to him: If I am esteemed, let them take up Levi; and they did take up Levi. He then said to him: Where is the money of the orphans? He replied: Go and you will find it in the case of the millstones. The money at the top and the bottom is mine, that in the middle is the orphans' He said to him: Why did you do like that? He replied: So that if thieves came, they should take mine, and if the earth destroyed any, it should destroy mine. Does not this  show that they know? — Perhaps Samuel was exceptional: as he was esteemed, they proclaimed beforehand, Make way [for him]! R. Jonathan also retracted his opinion. For R. Samuel b. Nahmani said in the name of R. Jonathan: Whence do we know that the dead converse with one another? Because it says: And the Lord said unto him: This is the land which I swore unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob, saying.  What is the meaning of 'saying'?  The Holy One, blessed be He, said to Moses: Say to Abraham, Isaac and Jacob: The oath which I swore to you I have already carried out for your descendants.