Bekhorot — Daf 33b

ולוקמה כולה כר' אלעזר ברבי שמעון דילמא עד כאן לא קאמר ר' אלעזר בר' שמעון התם אלא פסולי המוקדשין דאלימי למיתפס פדיונו אבל בכור דלא אלים למיתפס פדיונו לא

ור' אלעזר ברבי שמעון לית ליה כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא אלמא דכיון דאיכא רווחא להקדש שרי לה

אמר רב מרי בריה דרב כהנא מה שמשביח בעור פגם בבשר במערבא משמיה דרבינא אמרי מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים

רבי יוסי בר אבין אומר גזירה שמא יגדל מהן עדרים עדרים:

מתני׳ בכור שאחזו דם אפי' מת אין מקיזין לו דם דברי רבי יהודה וחכ"א יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט עליו ר"ש אומר יקיז אע"פ שהוא עושה בו מום:

גמ׳ ת"ר בכור שאחזו דם מקיזין לו את הדם במקום שאין עושים בו מום ואין מקיזין לו את הדם במקום שעושין בו מום דברי רבי מאיר

וחכ"א אף במקום שעושה בו מום ובלבד שלא ישחט על אותו המום ר"ש אומר אף נשחט על אותו המום ר' יהודה אומר אפי' מת אין מקיזין לו את הדם

מתני ליה ר' אלעזר לבריה ואמרי לה ר' חייא לבריה כמחלוקת כאן כך מחלוקת בחבית של תרומה דתנן חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה ר"א אומר אם היתה במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע אם היתה מגולה יכסנה

רבי יהושע אומר אם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה אם היתה מכוסה יגלנה רבן גמליאל אומר לא יחדש בה דבר

ר"מ כרבי אליעזר ורבנן כרבי יהושע ור' יהודה כרבן גמליאל

ממאי דלמא עד כאן לא קאמר ר"מ התם דקא עביד בידים אבל הכא דגרמא כרבי יהושע סבירא ליה

ועד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא שמא יבא אליהו ויטהרנה אבל הכא דאי שביק ליה מיית כרבנן סבירא ליה

ועד כאן לא קאמרי רבנן הכא דאי שביק ליה מיית אבל התם שמא יבא אליהו ויטהרנה כר' אליעזר סבירא להו ועד כאן לא קאמר ר' יהודה הכא דקא עביד בידים אבל התם דגרמא כרבי יהושע ס"ל

וע"כ לא קאמר רבן גמליאל התם דשמא יבא אליהו ויטהרנה אבל הכא דאי שביק ליה מיית כרבנן ס"ל

ועוד הכא בקראי פליגי והכא בקראי פליגי דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב דכתיב (ויקרא ו, י) לא תאפה חמץ ולא תעשה

במסרס אחר מסרס שהוא חייב דכתיב (ויקרא כב, כד) ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כורת חייב על נותק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב

לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום דר"מ סבר כל מום לא יהיה בו ורבנן סברי (ויקרא כב, כא) תמים יהיה לרצון

ורבי מאיר האי תמים יהיה לרצון מאי עביד ליה מיבעי ליה למעוטי בעל מום מעיקרו

בעל מום מעיקרו פשיטא דיקלא בעלמא הוא

אלא למעוטי פסולי המוקדשין לאחר פדיונן סד"א הואיל ואסירי בגיזה ועבודה במומין נמי ליתסרו קמ"ל

רבנן נמי הכתיב כל מום לא יהיה בו לגרמא הוא דאתי דתניא מום לא יהיה בו אין לי

And why not interpret [the above Baraitha] altogether in accordance with R. Eleazar son of R. Simeon?1 — Perhaps R. Eleazar son of R. Simeon holds that it is forbidden only in the case of sacrifices which have become unfit, for they are competent to be redeemed, but in the case of a firstling which is not competent to be redeemed, it is different.2 But does not R. Eleazar son of R. Simeon accept [the preceding Mishnah]: All consecrated objects which become unfit may be sold in the market, slaughtered in the market and weighed by the pound? From this We see that since there is a benefit for the Sanctuary, the Rabbis permitted it;3 here also then, since there is a benefit for the Sanctuary, let the Rabbis permit its flaying? — Said R. Mari the son of R. Kahana: What benefit he obtains through selling the skin [at a high price], he loses by spoiling the flesh.4 In the Palestinian colleges5 it was said in the name of Rabina: [The reason is] because it appears like doing work with sacrificial animals.6 R. Jose b. Abin says:7 [It is a precautionary measure] lest he raise herds from them.8 MISHNAH. IF A FIRSTLING HAS AN ATTACK OF CONGESTION WE MUST NOT LET ITS BLOOD EVEN IF IT DIES [AS A RESULT].9 THESE ARE THE WORDS OF R. JUDAH. BUT THE SAGES SAY: HE MAY LET BLOOD. ONLY HE MUST NOT MAKE A BLEMISH.10 AND IF HE MADE A BLEMISH, HE MUST NOT SLAUGHTER IT ON ACCOUNT OF THIS.11 R. SIMEON HOWEVER SAYS: HE MAY LET BLOOD, EVEN THOUGH HE MAKES A BLEMISH.12 GEMARA. Our Rabbis taught: We may let blood of a firstling which had an attack of congestion, in a part [of the body] where it is not made blemished, but we must not let blood in a part [of the body] where a blemish is caused. These are the words of R. Meir. But the Sages say: He may let blood even in a part which makes it blemished,13 only he must not slaughter it on account of that blemish. R. Simeon however says: It may also be slaughtered on account of that blemish. R. Judah says: We must not let blood for it even if it dies [as a result]. R. Eleazar taught his son14 as follows: A similar difference of opinion exists with reference to a jug of terumah. For we have learnt: If there is a jug of terumah concerning which there is a doubt as to its levitical cleanness, R. Eliezer says: If it was lying in a filthy place, he must put it in a cleanly place, and if it was open, he must cover it. R. Joshua says: If it was lying in a clean place, he must put it in a filthy place and if it was covered, he must open it, while R. Gamaliel says: He must not introduce any new factor.15 Now R. Meir will hold the view of R. Eliezer,16 the Rabbis will hold according to the view of R. Joshua17 and R. Judah will hold the view of R. Gamaliel.18 But whence [is this proven]? It may be that R. Meir holds this view only here because he does it directly,19 but there, where the effect is caused indirectly,20 he holds the view of R. Joshua. And it may be that R. Eliezer holds this view only [in connection with doubtful terumah], in case Elijah should come and pronounce it clean,21 but in this case, where if you leave it the animal dies, he holds the view of the Rabbis! And [perhaps] the Rabbis hold their view only here, for if he leaves it, it dies, but there, in case Elijah should come and pronounce it clean, they hold with R. Eliezer! [And perhaps R. Joshua holds his view only there because the effect is caused indirectly, but here, where the effect is direct, he may even hold the view of R. Eliezer!]22 And [perhaps] R. Judah holds his view only here, for he does it directly, but where the effect is merely caused indirectly, he may agree with R. Joshua. And [perhaps] R. Gamaliel may hold his view only there, in case Elijah should come and pronounce it clean, but here where if he leaves the animal, it dies, he agrees with the Rabbis! And moreover the difference of opinion here is with reference to the interpretation of Scriptural texts, and there too the difference of opinion is with reference to the interpretation of Scriptural texts! [There the difference is with reference to the interpretation of texts]. for R. Hiyya b. Abba reported in the name of R. Johanan: All are agreed23 that one who added a transgression to the leavening effected by another person24 is guilty [of breaking the law in this connection]. for Scripture says: It shall not be baked with leaven.25 No meal-offering . . . shall be made with leaven.26 All are also agreed in the case of one who adds [a transgression] to the mutilation caused by another person that he is guilty for Scripture writes: That which hath its stones bruised or crushed or torn or cut, [ye shall not offer unto the Lord].27 Now if he is guilty for cutting [the stones].28 how much more so is he guilty for tearing them! The purpose of the text is therefore to include the case of tearing after another person had cut as rendering him guilty. The point at issue, however, is with reference to causing a blemish to a blemished animal,29 R. Meir holding [that we emphasize the text]: There shall be no blemish therein,30 whereas the Rabbis hold [that we emphasize the full beginning]: It shall be perfect to be accepted.31 And what does R. Meir do with the text: ‘It shall be perfect to be accepted’? — He requires it to exclude the case of an animal which possessed a blemish originally.32 But is not the case of an originally blemished animal obviously excluded, since it is just a palm-tree?33 — Rather it is required to exclude the case of sacrifices rendered unfit [for the altar] after their redemption. You might be inclined to assume that since they must not be shorn or worked, they are also forbidden to be blemished. He therefore informs us [that it is not so]. And as regards the Rabbis, does not Scripture write: ‘There shall be no blemish therein’? — [This text] forbids causing a blemish even indirectly, for it has been taught:34 Scripture says: ‘There shall be no blemish therein’. I am here told blemished firstling. be sold in the market etc. which forbids the flaying of the skin from the feet expresses the view of all the authorities concerned. finds somebody who wants whole skins, meanwhile rearing stocks from these disqualified sacrificial animals. This might eventually lead to committing the offence of shearing or working them. Hence the flaying from the feet is prohibited by all the authorities concerned. since the owner's property is at stake, he may do the same in the case where an actual blemish might be caused. Eliezer maintains that we must avoid increasing uncleanness and must put the terumah in a clean place. terumah in a filthy place so that it may become unclean and its liquid contents become fit for aromatic sprinkling. other, is in accord with R. Gamaliel. animal; for what animal can be more blemished than one which might die without blood-letting? and one is guilty on account of it, so any single act in connection with leavening, involves guilt.