Bekhorot — Daf 31b

גמ׳ כל פסולי המוקדשין הנאתן להקדש אימת אילימא לאחר פדיונו הנאתן להקדש הנאתן דבעלים הוא

אלא לפני פדיונו נשחטין הא בעי העמדה והערכה

הניחא למאן דאמר קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה אלא למאן דאמר היו בכלל העמדה והערכה מאי איכא למימר

אלא לעולם לאחר פדיון ומאי הנאתן להקדש אדמעיקרא

דכיון דשרי להו מר נמכרין באיטליז ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא טפי ופריק מעיקרא:

חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנייתן לבעלים: בשלמא בכור באיטליז הוא דלא מיזדבן הא בביתיה מיזדבן אלא מעשר בביתיה מי מיזדבן

והתניא בבכור נאמר (במדבר יח, יז) לא תפדה ונמכר חי במעשר נאמר (ויקרא כז, כ) לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום

הא מילתא איקשיא ליה לרב ששת באורתא ושנייה בקדמותא מברייתא במעשר בהמה של יתומים עסקינן ומשום השבת אבידה נגעו בה

רבי אידי סרסיה דרב ששת הוה שמעה מיניה אזל אמרה בי מדרשא ולא אמרה משמיה שמע רב ששת איקפד אמר מאן דעקיץ ליעקציה עקרבא ורב ששת מאי נפקא ליה מינה דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים סא, ה) אגורה באהלך עולמים וכי איפשר לאדם לגור בשני עולמים

אלא אמר דוד רבונו של עולם יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר

ואמר רבי יצחק בר זעירי מאי קראה (שיר השירים ז י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים מה כומר של ענבים כיון דאדם נוגע בו דובב אף תלמידי חכמים כיון שאדם אומר דבר שמועה מפיו דובבות שפתיו בקבר

מאי ברייתא דתניא מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו ומעשר בהמה ששחטו מבליעו בעורו בחלבו ובגידו ובקרניו

מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו בהבלעה

מכלל דגדול בהבלעה לא מאי שנא מהא דתניא הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה לפי שאינו רשאי ללוקחו בשביעית

והוינן בה לא רצה ליתן לו במתנה מאי ואמר רב הונא מבליע לו דמי אתרוג בלולב

התם לא מוכחא מילתא הכא מוכחא מילתא

אמר רבא א"כ מעשר בהמה תרי זמני למה לי אלא אמר רבא הכי קאמר מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו כדרכו ומעשר בהמה דגדול ששחטו מבליעו בעורו בחלבו בגידו ובקרניו

אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב (ויקרא כז, לג) והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל

אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל ורבנן ההוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה

דבר הנישום מחיים גזור רבנן לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה

GEMARA. [The Mishnah says that] the profit on all dedicated objects which have become unfit [for the object consecrated] goes to THE SANCTUARY. Now, when is this? Is it after redemption? Then why does it state that their profit belongs to THE SANCTUARY? Is not the profit on them for the owners? If again you maintain that [the Mishnah] refers to the period before redemption, why does it say THEY ARE SLAUGHTERED? Do they not require presentation and valuation?1 No difficulty arises according to him who says that objects consecrated for the altar are not included in the law of presentation and valuation; but according to him who holds that they are included in the law of presenta tion and valuation,2 what answer could you give? — You can still say that [the Mishnah] refers to the period after redemption, and what is meant then by the expression THEIR PROFIT BELONGS TO THE SANCTUARY? [It means] from the beginning.3 For since the Master permits them to be sold in the market, slaughtered in the market and weighed by the pound, the amount of the redemption is increased from the beginning. EXCEPT IN THE CASE OF A FIRSTLING OR OF A TITHING ANIMAL, AS THEIR PROFIT BELONGS TO THE OWNERS. This is quite fair in the case of a firstling, which, although it must not be sold in the market, can be sold privately; but are animal tithes allowed to be sold privately? Has it not been taught: In connection with a firstling it is said: [But the firstling of an ox] . . . thou shalt not redeem,4 [intimating] that it may be sold alive5 and in connection with animal tithing, it says: It shall not be redeemed,6 [intimating] that it is forbidden to be sold either alive or ritually cut, whether unblemished or blemished? — This problem presented itself to R. Shesheth in the evening and he solved it the next morning by reference to a Baraitha [mentioned below]. We are dealing here [in the Mishnah] with a tithing animal7 belonging to orphans, [and by permitting in this case] we resort to the principle of restoring something lost.8 R. Idi was the attendant of R. Shesheth. He heard [this answer] from him and proceeded to mention it in the College, but did not cite it in his name. R. Shesheth heard of it and was annoyed. He exclaimed: ‘He who has bitten9 me, a scorpion should bite him’. And what practical difference did this make to R. Shesheth? — As Rab Judah reported in the name of Rab: What is the meaning of the scriptural text: I will dwell in Thy Tent in [both] worlds?10 Is it possible for a man to dwell in two worlds? What David meant is this: ‘Master of the Universe, may they cite a tradition in my name in this world’. For R. Johanan reported in the name of R. Simeon b. Yohai: When a tradition is cited in a scholar's name in this world, his lips murmur in the grave. And R. Isaac b. Zera also said: What is the meaning of the scriptural text: And the roof of thy mouth like the best wine that glideth smoothly for my beloved, moving gently the lips of those that are asleep?11 It is like a heated mass of grapes. Just as a heated mass of grapes drips as soon as you apply your finger, so do the lips of scholars in the graves murmur when sayings are cited in their name. What is the Baraitha [referred to above]?12 — As it has been taught: A tithing animal belonging to orphans, we may sell. And as to the flesh of a ritually cut tithing animal he may also sell it in conjunction with its skin, fat, tendons and bones. What does [the Baraitha] mean?13 Abaye said: It means this: A tithing animal belonging to orphans may be sold. And how is it sold? In conjunction with its skin,14 fat, tendons and horns. This would therefore imply that in the case of an adult it is forbidden to sell a tithing animal in conjunction with other things. Now why is this different from the case we have learnt [as follows]: If one buys a lulab15 from another in the sabbatical year, he gives him at the same time the ethrog16 as a gift because he must not buy it17 in the sabbatical year. And we raised the point, what if we did not wish to give it to him as a gift? And R. Huna explained: He pays him indirectly the value of the ethrog in conjunction with the lulab? — There [in the Mishnah] the matter is not obvious,18 but here the matter is obvious.19 Said Raba: If this be so, then why does the Baraitha above repeat the expression ‘tithing animal’?20 Rather said Rabba: It means this: A tithing animal belonging to orphans may be sold in the ordinary way, whereas in the case of a tithing animal belonging to an adult, which was ritually cut, he pays for the flesh in conjunction with its skin, fat, tendon and horns. Said Raba: Whence do I prove it? Because it is written, Then both it and that, for which it is changed shall be holy; it shall not be redeemed.21 Now, when does the law of substitution apply? When the animal is alive. Therefore [by analogy] when is a tithing animal not redeemed? When it is alive, thus implying that after being ritually cut, it may be redeemed, and it is but the Rabbis who have prohibited its selling after having been ritually cut in order to prevent its selling before it was ritually cut.22 Consequently in the case of an object which is valued when alive,23 the Rabbis prohibited its selling after having been ritually cut in order to prevent its selling before it was ritually cut; when alive, since it requires to be presented to the priest and valued by him (Lev. XXVII). sold in the manner of hullin. privately. But in the case of an adult, even private selling is prohibited. in an indirect manner. sold because they are not eatable things. when the fruit is formed, which is the sixth year. But in the case of the ethrog, we go by the time when the fruit matures, i.e., in the sabbatical year. and consequently we must not purchase an ethrog from an ‘am ha-arez as the latter might do business in the sabbatical year with the money thus obtained. with a single case.