Beitzah — Daf 7b

דשמעה קליה ביממא

עבד רב מרי עובדא עד שתין בתי

ואי איכא נהרא לא עברא ואי איכא מברא עברא ואי איכא מיצרא לא עברא הוה עובדא ועברא אמיצרא

במאי אוקימתא בדספנא מארעא מאי איריא בדק כי לא בדק נמי

כי לא בדק אימא מאתמול הואי אי הכי כי בדק נמי אימא יצתה רובה וחזרה היא וכדר' יוחנן דרבי יוחנן לא שכיח

ואמר רבי יוסי בן שאול אמר רב האי תומא שחיקא סכנתא לגלויא:

בית שמאי אומרים שאור בכזית:

מאי טעמייהו דב"ש א"כ לכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור ואנא אמינא ומה חמץ שאין חמוצו קשה בכזית שאור שחמוצו קשה לא כל שכן שאור דכתב רחמנא למה לי לומר לך שיעורו של זה לא כשיעורו של זה

ובית הלל צריכי דאי כתב רחמנא שאור הוה אמינא משום דחמוצו קשה אבל חמץ דאין חמוצו קשה אימא לא צריכא

ואי כתב רחמנא חמץ משום דראוי לאכילה אבל שאור שאין ראוי לאכילה אימא לא צריכא

ובית שמאי לית להו דרבי זירא דאמר רבי זירא פתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ לומר לך זהו שאור זהו חמץ

לענין אכילה כולי עלמא לא פליגי כי פליגי לענין ביעור בית שמאי סברי לא ילפינן ביעור מאכילה ובית הלל סברי ילפינן ביעור מאכילה

אתמר נמי א"ר יוסי בר חנינא מחלוקת לענין ביעור אבל לענין אכילה דברי הכל זה וזה בכזית

תניא נמי הכי (שמות יג, ז) ולא יראה לך (שאור) ולא יראה לך (חמץ) זהו מחלוקת שבין בית שמאי וב"ה שב"ש אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת וב"ה אומרים זה וזה בכזית:

השוחט חיה ועוף ביו"ט וכו':

השוחט דיעבד אין לכתחלה לא אימא סיפא וב"ה אומרים לא ישחוט מכלל דת"ק סבר ישחוט

הא לא קשיא לא ישחוט ויכסה קאמר

אימא סיפא ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה מכלל דרישא לאו דיעבד הוא

אמר רבה הכי קאמר השוחט שבא לימלך כיצד אומר לו ב"ש אומרים אומר לו שחוט חפור וכסה ובית הלל אומרים לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום

רב יוסף אמר ה"ק השוחט שבא להמלך כיצד אומר לו ב"ש אומרים אומר לו לך חפור שחוט וכסה וב"ה אומרים לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום

א"ל אביי לרב יוסף לימא מר ורבה בדרבי זירא אמר רב קא מפלגיתו דא"ר זירא אמר רב השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר (ויקרא יז, יג) ושפך את דמו וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה

דמר אית ליה דרבי זירא ורבה לית ליה דרבי זירא

א"ל בין לדידי בין לרבה אית לן דרבי זירא והכא בהא קא מפלגינן רבה סבר אי איכא עפר למטה אין אי לא לא חיישינן דלמא ממליך ולא שחיט ולדידי (אדרבה) הא עדיפא דאי לא שרית ליה אתי לאמנועי משמחת יום טוב:

ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה: אמר רבי זריקא אמר רב יהודה והוא שיש לו דקר נעוץ מבעוד יום והא קא עביד כתישה אמר רב חייא בר אשי אמר רב

that [the hen] can hear his crowing in the daytime.1 R. Mari gave a decision [in a case where the cock was] at a distance of sixty houses.2 But if there is a river [between them] she [the hen] does not cross over, but if there is a bridge,3 she crosses over; if there is a plank she does not cross over. It happened once that [a hen] crossed over even a plank. How have you explained it;4 with respect to unmated eggs? Then why particularly teach when he examined [the hen-coop]; even if he had not examined, it should also [be prohibited]! — If he did not examine it, I might say [the egg] was from yesterday. If so, even if he had examined it, I might still say that the greater part [of the egg] came out [yesterday] and went back and [should therefore be permitted] in accordance with R. Johanan! — The contingency stated by R. Johanan is rare. R. Jose b. Saul further said in the name of Rab: This pulverized garlic is a danger to be left exposed.5 BETH SHAMMAI SAY: [THE QUANTITY OF] LEAVEN IS OF THE SIZE OF AN OLIVE, AND LEAVENED BREAD IS OF THE SIZE OF A DATE. What is Beth Shammai's reason? — If so,6 the Divine Law should only have written about leavened bread and not about leaven and I should have said: If leavened bread, the acidity of which is not very great, [is forbidden] at the size of an olive, how much more should leaven, the acidity of which is very great [be forbidden] at the size of an olive: then why does the Divine Law need to state leaven? In order to teach that the standard of the one is not like the standard of the other.7 And Beth Hillel? — It is necessary [for the Divine Law to state both]. For if the Divine Law had written only about leaven I might have said that the reason [leaven is forbidden to be seen] is that its acidity is very great, but leavened bread, the acidity of which is not great, I might have said is not [forbidden to be seen at all]. It is therefore necessary [to state leavened bread]. And if the Divine Law had stated leavened bread, [I might have said that] the reason [leavened bread is forbidden to be seen] is that it is fit for food, but leaven which is not fit for food, I might have said is not [forbidden to be seen at all]. Therefore both are necessary. Shall we say that Beth Shammai does not agree with what R. Zera had said? For R. Zera said: The Scripture [verse]8 begins with the term ‘leaven’ and concluded with the term ‘leavened bread’ in order to teach that ‘leaven’ and ‘leavened bread’ are alike? — With respect to eating, no one differs [about the size].9 They only differ with respect to the removal [of the leaven from the house]; Beth Shammai is of the opinion that we do not learn [the law of] ‘removal’ from [that of] ‘eating’, while Beth Hillel maintains that we do learn ‘removal’ from ‘eating’.10 Likewise it was stated: R. Jose b. Hanina said: The dispute Is only with respect to the ‘removal’, but with respect to ‘eating’ all agree that both [leavened bread and leaven] are [forbidden] of the size of all olive. Likewise it was also taught: ‘And there shall no leavened bread be seen with thee neither shall there be leaven seen with thee’;11 herein lies the dispute between Beth Shammai and Beth Hillel, where Beth Shammai say that leaven is the size of an olive and leavened bread is of the size of a date, but Beth Hillel maintain that both are of the size of an olive. HE WHO SLAUGHTERS GAME OR POULTRY ON A FESTIVAL, etc. HE WHO SLAUGHTERS [implies] only if he has done so,12 but not [that it may be done] at the very outset. Then consider the subsequent clause: BUT BETH HILLEL MAINTAIN: HE MUST NOT SLAUGHTER [etc.], whence it follows that the first Tanna holds that he may slaughter [at the outset]! — This is no difficulty. He means, ‘HE MUST NOT SLAUGHTER AND COVER [etc.]’.13 But consider the final clause: BUT THEY AGREE THAT IF HE SLAUGHTERED HE MAY DIG WITH A SHOVEL AND COVER; whence it follows the first clause does not mean ‘[only] if he has done it’! — Answered Rabbah: This is what [the Mishnah] says: ‘The slaughterer who comes to ask advice14 how should one answer him? Beth Shammai say: One answers him: Slaughter, dig and cover; but Beth Hillel maintain: he must not slaughter unless he had [loose] earth set in readiness before the Festival’. R. Joseph says: This is what [the Mishnah] says: ‘The slaughterer who comes to ask advice, how should one answer him? Beth Shammai say: One answers him: Go [and] dig, slaughter and cover; but Beth Hillel maintain: He may not dig unless he had [loose] earth set in readiness from before the Festival’. Said Abaye to R Joseph: Shall it be said that you, Sir, and Rabbah disagree with respect to the teaching of R. Zera in Rab's name? R. Zera said in the name Rab: The slaughterer [of game or poultry] must put earth beneath [to receive the blood] and earth above, for it is said:’He shall pour out the blood thereof, and cover it with dust’.15 It does not say earth but ‘in earth’,16 teaching that the slaughterer must put earth beneath and earth above. You, Sir, [therefore] accept the teaching of R. Zera and Rabbah rejects the teaching of R. Zera. He answered him: Both I and Rabbah accept the teaching of R. Zera and our dispute here is as follows: Rabbah is of the opinion that he may [only slaughter] if there is [already] earth beneath [to receive the blood]; but if not, he may not slaughter,17 for we apprehend that he might change his mind and not slaughter.18 But according to my view, it Is better,19 for if you will not permit him [to dig] he will come to be deprived of the joy of the Festival.20 BUT THEY AGREE THAT IF SOME HAS [ALREADY] SLAUGHTERED, HE MAY DIG UP [EARTH] WITH A SHOVEL AND COVER [THE BLOOD]. R. Zerika said in the name of Rab. Judah: This only holds good when the shovel had [already] been sticking [in the earth] since the previous day.21 But does he not cause crumbling of the earth?22 — Answered R. Hiyya b. Ashi in the name of Rab: egg. ‘come to’, (cf. Yoma 79a), and leaven is of the size of an olive which is the minimum. anything leavened from the house. From the fact that Ex. XIII, 7 mentions both ‘leaven’ and ‘leavened bread’ Beth Shammai infer that the size of the ‘leavened bread’ with respect to removal is not that of an olive but that of a date. that the law which follows holds good only if he has already slaughtered. therefore a deduction as to the view of the first Tanna can likewise be made only with reference to the covering. for reason of covering the blood. shovel as well as the lifting of it with the earth in it.