Bava Metzia — Daf 94b

אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה חייב שנאמר (שמות כב, יג) בעליו אין עמו שלם ישלם:

גמ׳ מדקתני סיפא ואחר כך שאל את הפרה מכלל דרישא דקתני עמה עמה ממש עמה ממש מי משכחת לה פרה במשיכה ובעלים באמירה

איבעית אימא כגון דקיימא פרה בחצרו דשואל דלא מחסרא משיכה איבעית אימא דאמר ליה את גופך לא תשאל עד שעת משיכת פרתך

תנן התם ארבעה שומרים הם שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר

שומר חנם נשבע על הכל והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמים את האבידה ואת הגניבה

מנא ה"מ דתנו רבנן פרשה ראשונה נאמרה בש"ח שניה בשומר שכר שלישית בשואל

בשלמא שלישית בשואל מפורש (שמות כב, יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם אלא ראשונה בשומר חנם שניה בשומר שכר איפוך אנא

מסתברא שניה בשומר שכר שכן חייב בגניבה ואבידה אדרבה ראשונה בשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב

אפילו הכי קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה

תדע דהא שואל כל הנאה שלו ואינו משלם אלא קרן

והשואל כל הנאה שלו והא בעיא מזוני דקיימא באגם והא בעיא נטירה בנטר מתא ואיבעית אימא לא תימא כל הנאה שלו אלא אימא רוב הנאה שלו ואיבעית אימא בשאילת כלים

נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה

בשלמא גניבה דכתיב (שמות כב, יא) אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו אלא אבידה מנא לן דתניא אם גנוב יגנב אין לי אלא גניבה אבידה מנין ת"ל אם גנוב יגנב מכל מקום

הניחא למאן דאמר לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם אלא למאן דאמר אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם מאי איכא למימר

אמרי במערבא קל וחומר ומה גניבה שקרובה לאונס משלם אבידה שקרובה לפשיעה לא כל שכן

ואידך מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא

והשואל משלם את הכל בשלמא שבורה ומתה דכתיב (שמות כב, יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת אלא שבויה בשואל מנא לן

וכי תימא נילף משבורה ומתה מה לשבורה ומתה שכן אונסא דסליק אדעתא הוא תאמר בשבויה שכן אונסא דלא סליק אדעתא הוא

אלא נאמרה שבורה ומתה בשואל ונאמרה שבורה ומתה בשומר שכר מה להלן שבויה עמו אף כאן שבויה עמו

איכא למיפרך מה לשומר שכר שכן לפטור תאמר בשואל שכן לחיוב

אלא כר' נתן דתניא ר' נתן אומר או לרבות שבויה

האי או מיבעיא ליה לחלק דסד"א עד דמיתברא ומתה לא מחייב קמ"ל

הניחא לר' יונתן אלא לר' יאשיה מאי איכא למימר

דתניא (ויקרא כ, ט) איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו בלא אמו אמו בלא אביו מנין ת"ל אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי רבי יאשיה

רבי יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו

BUT IF HE FIRST BORROWS THE COW, AND ONLY SUBSEQUENTLY BORROWS OR HIRES ITS OWNER, AND IT DIES, HE IS LIABLE, AS IT IS WRITTEN, THE OWNER THEREOF NOT BEING WITH IT,  HE SHALL SURELY MAKE IT GOOD. GEMARA. Since the second clause states, AND THEN BORROWS THE COW, it follows that when the first clause reads, WITH IT, it is literally meant.  But is it possible that it shall be literally WITH IT; the cow is acquired only by meshikah, whereas its owner is acquired by his promise?  — I can answer either that the cow was standing in the borrower's courtyard, so that meshikah is not wanting;  or alternatively, that he [the borrower] said to him, 'You yourself are not lent [to me] until I perform meshikah on your cow.' We have learnt elsewhere: There are four bailees: a gratuitous bailee, a borrower, a paid bailee, and a hirer. A gratuitous bailee swears for everything. A borrower pays for everything. A paid bailee or a hirer swears concerning an animal that was injured, captured, or that perished; but pays for loss or theft.  Whence do we know these things? — For our Rabbis taught: The first section refers to a gratuitous bailee, the second to a paid one, and the third to a borrower.  Now, as for the third referring to a borrower, it is well, for it is explicit: And if a man borrow aught of his neighbour, and it be hurt, or die, the owner thereof being not with it, he shall surely make it good.  But as for the first treating of an unpaid bailee and the second of a paid one, perhaps it is the reverse? — It is reasonable [to assume] that the second refers to a paid bailee, since he is responsible for theft and loss. On the contrary, [is it not more logical that] the first refers to a paid bailee, since he is liable to restitution of twice the principal in a [false] plea of theft?  — Even so [to pay] the principal without the option of an oath is a heavier liability than to pay double after a [false] oath, the proof being that the borrower, though all the benefit is his, yet pays only the principal.  But is it so, that in the case of a borrower all the benefit is his? But does it [sc. the animal borrowed] not require food? — [It is all his,] when it [the animal] is standing on a common.  But it needs [special] guarding!  — Where there is a town watch. Alternatively, do not say, all the benefit is his, but, most of the benefit is his.  Or again, [refer it] to the borrowing of utensils. 'A paid bailee or a hirer swears concerning an animal that was injured, captured, or perished; but pays for loss or theft.' Now, as for theft, it is well, for it is written, And if it indeed be stolen from him, he shall make restitution unto the owner thereof;  but whence do we know it of loss? — For it has been taught: 'And if it indeed be stolen';  from this I know only theft: whence do I know loss? From the expression, 'And if it indeed be stolen', implying no matter how [it disappears].  Now, that agrees with the view that we do not say that the Torah employs human phraseology; but on the view that we do say that the Torah employs human phraseology, what can you say?  — In the West  they said, It follows a fortiori: if he must pay for theft, which is near to accident, then surely he is liable for loss, which is more akin to negligence. And the other?  — That which is derived by an a fortiori argument, Scripture [often] takes the trouble to write. 'And a borrower pays for everything.' Now, as for the animal that is injured, or perishes, it is well, for it is written, 'And if a man borrow aught of his neighbour, and it be hurt or die'; but whence do we know that a borrower is responsible for capture? And should you say, Let us derive it from the case of injury and death: [it may be rejoined,] as for these, [he is responsible] because they are accidents which may be foreseen; but can you say that capture [is the same], Seeing that it is an unforseeable accident? — But [deduce it thus:] Injury and death are stated [as cause of liability] in the case of a borrower, and they are likewise enumerated in the case of a paid bailee: just as there, capture falls within the same category,  so here too, capture is included. But this may be refuted: as for a paid bailee, [it is mentioned] as a cause of exemption; but can you say the same of a borrower, [for whom you would include it] as a cause of liability? — But [it may be derived] in accordance with R. Nathan's teaching. For it has been taught: R. Nathan said: ['And if a man borrow aught of his neighbour, and it be hurt,] or [die]': 'or' extends the law to capture.  But is not this 'or' needed as a disjunctive? For I might think that he is responsible only if it is injured and also dies; therefore Scripture states otherwise. Now, on R. Jonathan's view, it is well; but on R. Joshia's, what can you say? For it has been taught: For any man that curseth his father and his mother [shall surely be put to death]:  from this I know only [that he is punished for cursing] his father and his mother; whence do I know [the same] if he cursed his father without his mother, or his mother without his father? From the passage, his father and his mother he hath cursed; his blood shall be upon him: implying a man that cursed his father; a man that cursed his mother:  this is R. Joshia's opinion. R. Jonathan said: The [beginning of the] verse implies either the two together or each separately,