Bava Metzia — Daf 23a

דמדרסא ברשות היחיד נוטל ומכריז דלא מדרסא והאלומות בין ברשות הרבים ובין ברה"י נוטל ומכריז כיון דגביהן לא מדרסא

ורבא מתרץ לטעמיה במקום כריכות ברה"ר הרי אלו שלו דמינשתפא ברה"י חייב להכריז דלא מינשתפא והאלומות בין ברה"ר ובין ברה"י נוטל ומכריז כיון דיקירי לא מינשתפא

ת"ש ככרות של נחתום הרי אלו שלו הא של בעל הבית חייב להכריז של בעל הבית מאי טעמא כיון דאית בהו סימן דמידע ידיע רפתא דאיניש איניש הוא ולא שנא רשות הרבים ולא שנא רשות היחיד נוטל ומכריז אלמא סימן העשוי לידרס הוי סימן תיובתא דרבה

אמר לך רבה התם היינו טעמא משום דאין מעבירין על האוכלין והא איכא נכרים נכרים חיישי לכשפים והאיכא בהמה וכלבים באתרא דלא שכיחי בהמה וכלבים

לימא כתנאי ר"י אומר כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז כיצד מצא עיגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות מכלל דתנא קמא סבר הרי אלו שלו

סברוה דכולי עלמא סימן הבא מאיליו הוי סימן ומעבירין על האוכלין מאי לאו בסימן העשוי לידרס קא מיפלגי מר סבר לא הוי סימן ומר סבר הוי סימן

אמר רב זביד משמיה דרבא אי ס"ד דקא סבר תנא קמא סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ומעבירין על האוכלין ככרות של בעל הבית ברה"ר אמאי מכריז

אלא אמר רב זביד משמיה דרבא דכולי עלמא סברי סימן העשוי לידרס הוי סימן ומעבירין על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי דתנא קמא סבר סימן הבא מאיליו לא הוי סימן ור"י סבר הוי סימן

ורבה אמר לך דכ"ע סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ואין מעבירין על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קמיפלגי ת"ק סבר לא הוי סימן ור"י סבר הוי סימן

איכא דאמרי סברוה דכ"ע סימן הבא מאיליו הוי סימן וסימן העשוי לידרס לא הוי סימן מאי לאו במעבירין על האוכלין קא מיפלגי דמר סבר מעבירין ומר סבר אין מעבירין

אמר רב זביד משמיה דרבא אי ס"ד סבר ת"ק סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ומעבירין על האוכלין ככרות של בעל הבית ברה"ר אמאי מכריז

אלא אמר רב זביד משמיה דרבא דכולי עלמא סברי סימן העשוי לידרס הוי סימן ומעבירין על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי דתנא קמא סבר סימן הבא מאיליו לא הוי סימן ור"י סבר הוי סימן

ורבה אמר לך דכולי עלמא סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ואין מעבירין על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי תנא קמא סבר סימן הבא מאיליו לא הוי סימן ור"י סבר הוי סימן

אמר רב זביד משמיה דרבא כללא דאבידתא כיון דאמר ווי לה לחסרון כיס מיאש ליה מינה

ואמר רב זביד משמיה דרבא הלכתא כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו ברשות היחיד אי דרך נפילה הרי אלו שלו אי דרך הנחה נוטל ומכריז וזה וזה בדבר שאין בו סימן אבל בדבר שיש בו סימן לא שנא ברה"ר ולא שנא ברשות היחיד בין דרך נפילה ובין דרך הנחה חייב להכריז

they are trodden on,  while on private grounds [the finder] has to take them up and announce them because there they are not trodden on. Big sheaves, however, whether [they are found] in a public thoroughfare or on private grounds, [the finder] has to take up and announce because, being raised, one does not tread on them. Raba, again, explains it according to his view — by the place — [and the reason why] small sheaves [found] in a public thoroughfare belong to the finder [is] that they are pushed along,  while on private grounds [the finder] has to announce them because they are not pushed along.  Big sheaves, however, whether [they are found] in a public thoroughfare or on private grounds, [the finder] has to take up and announce because being many they are not pushed along. Come and hear: A BAKER'S LOAVES, [etc.] BELONG TO THE FINDER — but 'home-made loaves have to be announced,'  now what is the reason in the case of home-made loaves, obviously that they have an identification mark and one can tell that the bread belongs to this person or that person, and, no matter whether [they are found] in a public thoroughfare or on private grounds, [the finder] has to take them up and announce them. It therefore follows that an identification mark which is likely to be trodden on is a valid mark, — which is a refutation of Rabbah! — Rabbah will answer you: There  the reason is that one may not pass by eatables.  — But there are heathens?  Heathens [do not pass by eatables because they] are afraid of witchcraft.  But are there not cattle and dogs? — [The Mishnah speaks] of places where cattle and dogs are not frequent. Are we to maintain that this [difference of opinion between Rabbah and Raba is the same] as [the following difference between] the Tannaim [of our Mishnah]: R. JUDAH SAYS: WHATSOEVER HAS IN IT SOMETHING UNUSUAL MUST BE ANNOUNCED, AS, FOR INSTANCE, IF ONE FINDS A ROUND [OF FIGS] CONTAINING A POTSHERD, OR A LOAF CONTAINING MONEY. This implies that the first Tanna [of the Mishnah] holds that these articles belong to the finder [in spite of their unusual feature].  Now the prevalent opinion was then that all would agree that an identification mark which might have come of itself  was a valid mark,  and that one might pass by eatables.  It must therefore be assumed that [the Tannaim] differ regarding an identification mark which is likely to be trodden on: One holds that it is not a valid mark, and the other holds that it is a valid mark!  — R. Zebid replied in the name of Raba: If you assume that the first Tanna [of the Mishnah] is of the opinion that an identification mark which is likely to be trodden on is not a valid mark, and that one may pass by eatables, why should one have to announce [the finding of] home-made loaves? Therefore R. Zebid said in the name of Raba that all are of the opinion that an identification mark which is likely to be trodden on is a valid mark,  and that one may pass by eatables. but here [in our Mishnah the Tannaim] differ regarding an identification mark which may have, come of itself,  the first Tanna being of the opinion that a distinguishing mark which may have come of itself is not a valid mark, and R. Judah being of the opinion that it is a valid mark. Rabbah [on the other hand] will tell you that all agree that an identification mark which is likely to be trodden on is not a valid mark, and that one may not pass by eatables,  but that [the Tannaim] differ here regarding a mark which may have come of itself,  the first Tanna being of the opinion that it is not a valid mark, and R. Judah being of the opinion that it is a valid mark. Some have another version:  The prevalent opinion was then that all would agree that an identification mark which might have come of itself was a valid mark, while an identification mark which was likely to be trodden on was not a valid mark. It must therefore be assumed that [the Tannaim] differ as to whether one may walk on eatables or not, one holding that it is permitted, and the other holding it is not permitted?  — R. Zebid then replied in the name of Raba: If you assume that the first Tanna holds that an identification mark which is likely to be trodden on is not a valid mark, and that one may pass by eatables, why should one have to announce [the finding of] home-made loaves? Therefore R. Zebid said in the name of Raba that all are of the opinion that an identification mark which is likely to be trodden on is a valid mark, and that one may pass by eatables, but here [in our Mishnah the Tannaim] differ regarding an identification mark which may have come of itself, the first Tanna being of the opinion that an identification mark which may have come of itself is not a valid mark, and R. Judah being of the opinion that it is a valid mark. Rabbah [on the other hand] will tell you that all agree that an identification mark which is likely to be trodden on is not a valid mark, and that one may not pass by eatables, but that [the Tannaim] differ here regarding a mark which may have come of itself, the first Tanna being of the opinion that an identification mark which may have come of itself is not a valid mark, and R. Judah being of the opinion that it is a valid mark. R. Zebid said in the name of Raba: The general principle in regard to a loss is: If [the loser] has said, 'Woe! I have sustained a monetary loss,' he has given it up. R. Zebid also said in the name of Raba: The law is: Small sheaves, [if found] in a public thoroughfare, belong to the finder; [if found] on private grounds they belong to the finder when [discovered in the position of things] dropped [accidentally], but [if found in the position of things] laid down [deliberately, the finder] has to take them up and announce them. Both [rulings] apply only to a [case where the lost] article has no identification mark, but in a [case where the lost] article has an identification mark it has to be announced irrespective of whether [it has been found in the position of things] dropped [accidentally] or whether [it has been found in the position of things] laid down [deliberately].