Bava Metzia — Daf 19b

הא בבריא והא בשכיב מרע

מתניתין דקתני הא אמר תנו נותנין בשכיב מרע דבר מהדר הוא

דאמרינן מאי איכא למימר דלמא כתבה מעיקרא להאי ואמליך ולא יהבה ניהליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהביה ניהליה השתא קא הדר ביה מההוא דיהבה ניהליה

אי במתנת בריא יהבה ליה לית ליה פסידא דכי נפקא תרתי בתרייתא זכי דהא הדר ביה מקמייתא

אי במתנת שכיב מרע נמי יהבה ניהליה לית בה פסידא דבתרייתא זכי דקא הדר ביה מקמייתא

כי קתני בברייתא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה בבריא דלאו בר מהדר הוא

דאמרינן דלמא כתבה להאי מעיקרא ואמליך ולא יהבה ליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהבה ליה השתא קא הדר ביה מההוא דיהבה ליה וסבר מהדר לא מצינא הדרנא בי אימר להו דאנא להאי יהבתא וניהדרו ניהליה כתבא כי היכי דכי מפיק האי כתבא דקדים זכה ביה הוא

אלא אמרינן ליה אנן האי כתבא לא יהבינן ליה להאי דלמא מכתב כתבת מיהב לא יהבת ניהליה ויהבתה לאיניש אחרינא וקא הדרת ביה אי לא יהבתה לאיניש אחרינא וקא בעית דתתבה להאי כתיב ליה השתא כתבא אחרינא ויהביה ניהליה דאי יהבת לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקדים זכי

מתקיף לה רב זביד והא אידי ואידי דייתקאות קא תני אלא אמר רב זביד הא והא בשכיב מרע ולא קשיא הא ביה והא בבריה

מתניתין דקא אמר תנו נותנין בדידיה דבר מהדר הוא דאמרינן א"נ יהבה לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקמא ובתרא בתרא זכי דהא הדר ביה מקמא

כי קא תני בברייתא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה בבריה

דאמרינן דלמא כתב אבוה להאי ואמלך ולא יהביה ניהליה ובתר אבוה כתב איהו לאיניש אחרינא ויהבה ליה והשתא קא הדר ביה מההוא סבר מהדר לא מצינא הדרנא בי אימר להו דאבא יהבה ליה להאי ונתבו ליה כתביה וניזיל ונפיק מיניה דהוא זכי ונפלוג בהדיה

הלכך אמרינן ליה אנן האי כתבא לא יהבינן ליה להאי דדלמא מכתב כתביה אבוה מיהב לא יהבה ליה ויהבתיה את לאיניש אחרינא וקא הדרת ביה

אלא אי קושטא קא אמרת דיהב ליה אבוך זיל את השתא כתיב ליה שטרא אחרינא דאי נמי לא יהבה ליה אבוה וכתבתיה את לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקמא ובתרא קמא זכי:

ת"ר מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל אין האשה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה

בזמן שהאשה מודה מיהת יחזיר לבעל וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה זבנתה לכתובה בטובת הנאה מניסן עד תשרי

ומפיק ליה לשובר דכתיב בניסן ואתא למטרף לקוחות שלא כדין

אמר רבא

One law refers to [a gift made by] a healthy person, and the other law refers to [that of] a dying person:  Our Mishnah, which teaches [by implication] that if [the person who lost the document says,] 'Give it,' it is given, refers to [a gift made by] a dying person, who is in a position to retract.  For we say: What is there to apprehend? That he may originally have written the deed for this person  and then changed his mind and not given it to him, and that he may then have written a deed again for another person and given it to him, but now he has made up his mind not to let him have it!  If he gave it to the latter as the gift of a healthy person the latter suffers no loss [as a result of the donor's present change of mind], for when the two [documents] are produced the later [document] confers possession, as he retracted from the former. If, however, he gave it also to the latter as the gift of a dying person, the latter suffers no loss either, as [in such a case] the last person acquires [the gift],  because [the donor] withdrew it from the former. But the Baraitha, which teaches that even if both parties admit [the validity of the found document] it shall not be returned to either party, deals with a healthy person, who cannot withdraw,  [and the reason why the document is not returned is] that we say: Maybe [the donor] wrote it originally for this person,  and then he changed his mind and did not give it to him; he then wrote another [document] for another person and gave it to him, but now he has made up his mind not to let him have it, and he argues [thus]: I cannot [legally] withdraw [the gift from him]. I will [therefore] tell them [the judges] that I gave it to this [person], so that they will return the document to him, and when he produces this earlier document he will be entitled [to the gift]. We therefore say to him [the donor]: We cannot give this document to this [person],  as it may be that you did write it for him but did not give it to him, and that you gave it to a different person instead, and now you have changed your mind again. Now, if you have not really given it to a different person, and you now wish to give it to this person, write him now another document and give it to him — for if you [formerly] did give [a document] to another person he will suffer no loss [because of the document you will write now], as [the person who holds the document with] the earlier date will be entitled to the gift.  But, asked R. Zebid, do not both [the Mishnah and the Baraitha] deal with last wills?  — Therefore R. Zebid said: Both teachings deal with [a gift made by] a dying person, and there is no contradiction: One deals with [the donor] himself,  and the other deals with his son:  Our Mishnah, which implies that if [the person who lost the document] says, 'Give it [to the person named in the document],' it is given to him, refers to [the donor] himself, who is entitled to withdraw, [and the reason why the document is thus given is] that we say: Even if [the donor] had given it to another person,  that person would suffer no loss [as a result of the donor's change of mind], for if the first [document] and the last [are produced] the last is valid, as the first was withdrawn.  But the Baraitha, which teaches that even if both parties admit [the validity of the document] it shall not be returned to either party, refers to the son, [and the reason why the document is not returned is] that we say: Maybe the father wrote it for this person  and he changed his mind and did not give it to him, and that after the father's [death] he [the son] wrote another deed for another man and gave it to him, but now he has made up his mind not to let him have it, [and] he argues [thus]: 'I cannot legally withdraw [the gift from him]. I will [therefore] tell them [the judges] that my father gave it to this person,  so that they will give the document to him, and we shall go and take [the gift] away from this other person,  as he [this person]  will be legally entitled to it,  and we shall both share [in the gain].'  We therefore say to him [the son]: We cannot give this document to this person,  as it may be that your father did write it [for him] but did not give it to him, and that you gave it to a different person instead, and have now changed your mind. Now, if you speak the truth [in saying] that your father gave it to him, go now and write him another deed, for then, even if your father did not give it to him, and you wrote it for a different person, that other person will suffer no loss, for if the first document and the last are produced, the first is valid. Our Rabbis taught: If one finds a receipt  [the law is that] when the wife admits [its genuineness] one shall return it to the husband, [and that] when the wife does not admit [its genuineness] one shall not return it to either party. It is thus taught that when the wife admits, [the document] shall be returned to the husband: Ought we not to apprehend that she may have written it with the intention of giving it [to the husband] in Nisan, and that [in reality] she did not give it [to him] until Tishri,  and that in the interval between Nisan and Tishri she went and sold [the value of] her Kethubah for a consideration,  while the husband may produce the receipt, [showing] that it was written in Nisan,  and he will thus be able to deprive unlawfully those who bought [the value of the Kethubah of what is due to them]? — Raba answered: