Bava Metzia — Daf 13b

דאמר לא היו דברים מעולם

אמר רבי אלעזר מחלוקת בשאין חייב מודה דרבי מאיר סבר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי ורבנן סברי (ממשעבדי הוא דלא גבי מבני חרי) מגבא גבי אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר ולא חיישינן לפרעון ולקנוניא

ורבי יוחנן אמר מחלוקת כשחייב מודה דרבי מאיר סבר שטר שאין בו אחריות נכסים ממשעבדי הוא דלא גבי אבל מבני חרי מגבא גבי ורבנן סברי ממשעבדי נמי גבי אבל כשאין חייב מודה דברי הכל לא יחזיר דחיישינן לפרעון

תניא כוותיה דרבי יוחנן ותיובתא דרבי אלעזר בחדא ותיובתא דשמואל בתרתי

מצא שטרי חוב ויש בהם אחריות נכסים אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה אין בהן אחריות נכסים בזמן שהלוה מודה יחזיר למלוה אין הלוה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה דברי רבי מאיר

שהיה רבי מאיר אומר שטרי שיש בהם אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים ושאין בהם אחריות נכסים גובה מנכסים בני חורין וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה גובה מנכסים משועבדים

תיובתא דרבי אלעזר בחדא דאמר לרבי מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין וקאמר בין לר' מאיר בין לרבנן לא חיישינן לקנוניא

וברייתא קתני שטר שאין בו אחריות נכסים ממשעבדי הוא דלא גבי הא מבני חורין מגבא גבי וקתני בין לר"מ בין לרבנן חיישינן לקנוניא דקתני אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה אלמא חיישינן לקנוניא

והא הני תרתי הוא

who denies the whole transaction. R. Eleazar says: The difference of opinion [in our Mishnah] concerns a case where the debtor does not admit [his indebtedness]. R. Meir being of the opinion that a document which contains no clause mortgaging [the debtor's] property does not entitle [the creditor] to exact payment either from encumbered property or from unencumbered property,  while the Rabbis  are of the opinion that it does not entitle [the creditor] to exact payment from encumbered property, but that it does entitle him to exact payment from unencumbered property.  But in a case where the debtor admits [the debt] all agree that [the document] should be returned, and that we are not afraid that the debt may have been already paid and a fraudulent agreement reached [between the lender and the borrower to exact payment from the purchasers of the borrower's property]. But R. Johanan says: The difference of opinion [in our Mishnah] concerns a case where the debtor admits [his indebtedness], R. Meir being of the opinion that a document which contains no clause mortgaging [the debtor's] property does not entitle [the creditor] to exact payment from encumbered property, but it does entitle him to exact payment from unencumbered property. But in a case where the debtor does not admit [his indebtedness]  all agree that [the document] should not be returned, because we are afraid that it may have been already paid. It has been taught in support of R. Johanan, and in refutation of R. Eleazar in one point, and of Samuel in two points: If one has found notes of indebtedness in which there is a clause mortgaging [the debtor's] property, even if both [the debtor and creditor] admit [the genuineness of the documents], one should not return them either to the one or to the other. But if they contain no clause mortgaging [the debtor's] property, then as long as the borrower admits [the debt] they should be returned to the lender, but if the borrower does not admit the debt, they should not be returned either to the one or to the other. This is the view of R. Meir, for R. Meir maintained that notes of indebtedness which contain a clause mortgaging [the debtor's] property [entitle the lender to] exact payment from encumbered property,  and that those that contain no clause mortgaging [the debtor's] property [entitle the lender] to exact payment from unencumbered property [only]. But the Sages say: In either case does [the document entitle the lender to] exact payment from encumbered property. This is a refutation of R. Eleazar in one point, as he maintained that according to R. Meir a document that contains no clause mortgaging [the debtor's] property does not [entitle the lender to] exact payment either from encumbered or unencumbered property, and he [further] said that both R. Meir and the Rabbis agree that we are not afraid of a fraudulent agreement [between the lender and the borrower to exact payment from the purchasers of the borrower's property], while the Baraitha teaches that a document which contains no clause mortgaging [the debtor's] property [does not entitle the creditor to] exact payment from encumbered property but does [entitle him to exact] payment from unencumbered property, and it [further] proceeds to indicate that both R. Meir and the Rabbis agree that we are afraid of a 'fraudulent agreement', for it teaches that even if both parties admit [the debt] one must not return [the documents] either to the one or to the other, which shows that we are afraid of a fraudulent agreement [between the parties to rob the purchasers of the borrower's property]. But are not these two points?