Bava Metzia — Daf 110b

סבר רבי חנינא למימר ארעא בחזקת יתמי קיימא ועל בעל חוב להביא ראיה אמר להו ההוא סבא הכי א"ר יוחנן על היתומים להביא ראיה מאי טעמא ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ועל היתומין להביא ראיה

אמר אביי אף אנן נמי תנינא ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים

אלמא כיון דלמיקץ קיימא אמרינן ליה אייתי ראיה ושקול הכא נמי האי שטרא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ועל היתומים להביא ראיה

אייתו יתמי ראיה דאינהו אשבחו סבר רבי חנינא למימר כי מסלקינן להו בארעא מסלקינן להו

ולא היא בדמי מסלקינן להו מדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר שמואל שלשה שמין להם את השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הן בכור לפשוט

ובעל חוב וכתובת אשה ליתומים ובעל חוב ללקוחות

א"ל רבינא לרב אשי למימרא דסבר שמואל בעל חוב ללקוחות ומי אית ליה שבחא ללוקח והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח וכי תימא לא קשיא כאן בשבח המגיע לכתפים כאן בשבח שאין מגיע לכתפים והא מעשים בכל יום וקא מגבי שמואל אפי' בשבח המגיע לכתפים

לא קשיא הא דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא

וכי לא מסיק שיעור ארעא ושבחא דיהיב ליה זוזי ללוקח ומסלק ליה הניחא למ"ד אי אית [ליה] זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה לבעל חוב שפיר אלא למ"ד אית ליה זוזי ללוקח מצי מסלק ליה לבעל חוב ונימא ליה אי הוו לי זוזי הוה מסליקנא לך מכולא ארעא השתא דלית לי זוזי הב לי גריוא דארעא בארעאי שיעור שבחאי

הכא במאי עסקינן כגון דשויא ניהליה אפותיקי דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו:

מתני׳ המקבל שדה מחבירו לשבוע אחד בשבע מאות זוז השביעית מן המנין קבלה הימנו שבע שנים בשבע מאות זוז אין השביעית מן המנין

שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כל היום שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום:

גמ׳ ת"ר מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה ת"ל (ויקרא יט, יג) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ומנין לשכיר לילה שגובה כל היום שנאמר (דברים כד, טו) ביומו תתן שכרו

ואימא איפכא שכירות אינה משתלמת אלא בסוף

ת"ר ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך איני יודע שעד בקר מה ת"ל עד בקר מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון בלבד

מכאן ואילך מאי אמר רב עובר משום בל תשהא אמר רב יוסף מאי קראה (משלי ג, כח) אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך

ת"ר האומר לחבירו צא שכור לי פועלים שניהן אין עוברין משום בל תלין זה לפי שלא שכרן

Now, R. Hanina thought to rule: The land stands in the presumptive ownership of the orphans; therefore the creditor must adduce proof. But a certain old man observed to him, Thus did R. Johanan rule: It is for the orphans to adduce proof. Why? — Since land stands to be seized [for debt] it is as though it were already seized;  hence the onus of proof lies upon the orphans. Abaye said: We have learnt likewise: If it is doubtful which came first, he must cut it down without compensation.  This proves, since it stands to be cut down,  we say to him, 'Bring proof [that the tree was here first] and then receive [compensation];' so here too, since the note  is for the purpose of collection,  it is as though already collected, and therefore the orphans must prove [their contention]. [Subsequently] the orphans brought proof that they had effected the improvements. Now, R. Hanina thought to rule that when their claims are being satisfied,  it is done with land.  But that is incorrect: their claims are satisfied with money. This follows from R. Nahman's dictum. For R. Nahman said in Samuel's name: In three cases the improvements are assessed and payment made in money, viz., [In the settlement of the debt of] the first born to the ordinary son; of the creditor or of the widow  who collected her kethubah to orphans; and of the creditors to the vendees.  Rabina objected before R. Ashi: Shall we say that in Samuel's opinion the creditor must return the improvement to the vendees?  Has then the vendee any title to the improvement: Surely Samuel said: A creditor collects the improvements! And should you reply, There is no difficulty, the one refers to an improvement touching the carriers; the other to an improvement not touching the carriers.  Surely cases arose daily where Samuel ordered distraint even of the improvement touching the carriers! — There is no difficulty: in one case, the value of the land and its improvement is claimed; in the other, the value of the land and its improvement is not claimed. But where the value of the land and its improvement is not claimed, [you say that] he must pay the vendee money [for his improvements] and can dismiss him. Now, that agrees well with the view that [even] if the vendee has money, he cannot pay off the creditor. But on the view that he can,  let him say to him, 'Had I money, I would have paid you off from the whole estate; now that I have no money, give me a griwa of land in any field, to the value of my improvements'? — The circumstances here are that he [the original debtor] had created it [the field] an hypothec,  declaring to him, 'Your payment shall come Only out of this.' MISHNAH. IF ONE LEASES A FIELD FOR A SEPTENNATE FOR SEVEN HUNDRED ZUZ, THE SABBATICAL YEAR IS INCLUDED. BUT IF HE LEASES IT FOR SEVEN YEARS FOR SEVEN HUNDRED ZUZ, IT IS NOT INCLUDED. A WORKER ENGAGED BY THE DAY CAN COLLECT [HIS WAGES] THE WHOLE OF THE [FOLLOWING] NIGHT; IF ENGAGED BY THE NIGHT, HE CAN COLLECT IT THE WHOLE OF THE [FOLLOWING] DAY.  IF ENGAGED BY THE HOUR, HE CAN COLLECT IT THE WHOLE DAY AND NIGHT.  IF ENGAGED BY THE WEEK, MONTH, YEAR, OR SEPTENNATE, IF HIS TIME EXPIRES BY DAY, HE CAN COLLECT [HIS WAGES] THE WHOLE OF THAT DAY; IF BY NIGHT, HE CAN COLLECT IT ALL NIGHT AND THE [FOLLOWING] DAY. GEMARA. Our Rabbis taught: Whence do we know that a worker hired by day collects [his wages] all night? From the verse, the wages of him that is hired shall not abide with thee all night until the morning.  And whence do we know that a worker hired by the night collects it the whole of the [following] day? Because it is written, At his day shalt thou give him his hire.  But let us say the reverse?  — Wages are payable only at the end [of the engagement]. Our Rabbis taught: From the implication of, The wages of him that is hired shall not abide with thee all night, do I not know that it means, until the morning? Why then is it written, until the morning? To teach that he [the employer] violates [the injunction] only until the first morning. But thereafter? — Said Rab: He transgresses, Thou shalt not delay [payment]. R, Joseph said: What verse [shews this]?  — Say not unto thy neighbour, Go, and come again, and to-morrow I will give; when thou hast it by thee. Our Rabbis taught: If one instructs his neighbour, 'Go out and engage for me workers,' neither transgresses the injunction, Thou shalt not keep [the wages] all night. The former, because he did not engage them;