Bava Metzia — Daf 10b

רב פפא אמר כי תקינו ליה רבנן ארבע אמות בעלמא בשדה דבעל הבית לא תקינו ליה רבנן ואע"ג דזכה ליה רחמנא בגוה כי זכה ליה רחמנא להלוכי בה ולנקוטי פיאה למיהוי חצירו לא זכה ליה רחמנא

אמר רבא מותיב ר' יעקב בר אידי נזיקין ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה ואי אמרת ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום נקנו ליה ארבע אמות דידיה

הכא במאי עסקינן דלא אמר אקני ואי תקון רבנן כי לא אמר מאי הוי כיון דנפל עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דנקני בארבע אמות לא ניחא ליה דנקני

רב ששת אמר כי תקינו רבנן בסמטא דלא דחקי רבים ברשות הרבים דקא דחקי רבים לא תקינו רבנן

והא בכל מקום קאמר

כל מקום לאתויי צידי רשות הרבים

ואמר ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא קטנה אין לה חצר ואין לה ארבע אמות ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר יש לה חצר ויש לה ארבע אמות

במאי קמיפלגי מר סבר חצר משום ידה איתרבאי כי היכי דאית לה יד חצר נמי אית לה ומר סבר חצר משום שליחות איתרבאי וכי היכי דשליחות לית לה חצר נמי לית לה

מי איכא מאן דאמר חצר משום שליחות איתרבאי והתניא (שמות כב, ג) בידו אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מנין ת"ל (שמות כב, ג) המצא תמצא מכל מקום

ואי סלקא דעתך חצר משום שליחות איתרבאי אם כן מצינו שליח לדבר עבירה וקיימא לן אין שליח לדבר עבירה

אמר רבינא היכא אמרינן דאין שליח לדבר עבירה היכא דשליח בר חיובא הוא אבל בחצר דלאו בר חיובא הוא מיחייב שולחו

אלא מעתה האומר לאשה ועבד צאו גנבו לי דלאו בני חיובא נינהו הכי נמי דמיחייב שולחן

אמרת אשה ועבד בני חיובא נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי דתנן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם

רב סמא אמר היכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד אבל חצר דבעל כרחיה מותיב בה מיחייב שולחו

מאי בינייהו איכא בינייהו כהן דאמר ליה לישראל צא וקדש לי אשה גרושה אי נמי איש דאמר לה לאשה אקפי לי קטן

להך לישנא דאמר כל היכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד לא מיחייב שולחו ה"נ אי בעי עביד אי בעי לא עביד לא מיחייב שולחן להך לישנא דאמרת כל היכא דשליח לאו בר חיובא מיחייב שולחו הני נמי כיון דלאו בני חיובא נינהו מיחייב שולחן

ומי איכא למ"ד חצר לאו משום ידה איתרבאי והתניא ידה אין לי אלא ידה גגה חצירה וקרפיפה מנין ת"ל ונתן מכל מקום

לענין גט כולי עלמא לא פליגי דחצר משום ידה איתרבאי כי פליגי לענין מציאה מ"ס

R. Papa said: The Rabbis instituted [the law of the] four cubits only in a public place.  but the Rabbis did not institute [such a law] in a private person's field.  And although the Divine Law gave [the poor person] a right therein, it gave him the right to walk in it and glean its corners, but the Divine Law did not give him the right to regard it as his ground.  Raba said: R. Jacob b. Idi raised an objection from [the tractate of] Nezikin: IF ONE SEES AN OWNERLESS OBJECT AND FALLS UPON IT, AND ANOTHER PERSON COMES AND SEIZES IT, HE WHO SEIZED IT IS ENTITLED TO ITS POSSESSION — now if you will say [that] the four cubits of a person acquire for him [an ownerless object] everywhere, let his four cubits acquire it for him [in this case also]? — Here we deal [with a case] where he did not say, 'I wish to acquire it.' But if the Rabbis instituted [the right of the four cubits], what does it matter if he did not say it? — As he fell [upon the object] he made it clear that he wished to acquire it by falling [on it] but did not wish to acquire it by means of the four cubits. R. Shesheth said: The Rabbis instituted [the law of the four cubits] in regard to a side-street, which is not crowded, [but] in regard to a high road, which may be crowded, the Rabbis did not institute [this law]. But does it not say 'everywhere'? — [The term] 'everywhere' is to include the [ground on both] sides of the high road. Resh Lakish said further in the name of Abba Kohen Bardala: A girl who is [still] a minor  has neither the right [to acquire, an object by means] of her 'ground'  nor the right [to acquire an object by means] of her 'four cubits'.  But R. Johanan said in the name of R. Jannai: She has the right, both in regard to her ground and in regard to her four cubits. Wherein do they differ? — One  is of the opinion that [the scriptural term] 'ground'  is included in her 'hand'; just as her 'hand' acts for her, so her 'ground' also acts for her. But the other  is of the opinion that 'ground' [acts] In the capacity of 'agent';  and as she has not the power [while she is a minor] to appoint an agent to act for her  neither can her 'ground' act for her. But is there anyone who says that 'ground' is regarded as 'agent'? Was it not taught: [If the theft be found at all] in his hand [alive];  — [from this] I would gather [that the law applies] only [when it is found in] 'his hand': how do we know that the same law applies [when the theft is found on] his roof, in his court-yard and in his enclosure?  Because we are told: [If the theft] 'be found at all',  [which means]: 'wherever [it may be found].'  Now if your view is that 'ground' [acts] because it is regarded as agent, then we must conclude [that there] is an agent for a sinful act,  whereas it is held by us  that there is no agent for a sinful act?  — Rabina answered: We say 'there is no agent for a sinful act' only when the agent is subject to the law prohibiting the act, but in regard to [a thief's] 'ground', which cannot be said to be subject to the law prohibiting the act [of stealing] the responsibility [does not lie with the agent, but it] lies with the originator [of the deed]. But if so — what if one says to a woman or a slave: 'Go and steal for me,' seeing that they are not subject to the law prohibiting the act [of stealing].  does the responsibility in this case also lie with the originator [of the deed]? — I will tell you: A woman and a slave are subject to the law prohibiting [theft], only they are temporarily unable to pay,  as we learnt: When the woman has been divorced and the slave set free, they are obliged to pay.  R. Sama said: When do we say, 'there is no agent for a sinful act'? — [Only in a case] where [the agent is at liberty to choose: to] do it if he wishes, and not do it if he does not wish. But in regard to a 'ground' [where. e.g., a stolen animal is found], seeing that it has no will but must receive [what is deposited therein, the responsibility lies with the originator [e.g., of the theft]. Wherein do they differ?  — They differ [in the case where] a priest says to an Israelite: 'Go and betroth for me a divorced woman'  or [where] a man says to a woman:  'Cut around the corners of the hair of a minor:'  according to the version which says that whenever [the agent has the choice to] do it if he wishes, and not to do it if he does not wish, the responsibility does not lie with the originator; here also he has the choice to do if he wishes and not to do it if he does not wish, [and therefore] the responsibility does not lie with the originator. But according to the version which says that whenever the agent is not subject to the law prohibiting the act, the responsibility lies with the originator, in these [cases] also, seeing that [the agents] are not subject to the laws prohibiting the acts, the responsibility lies with the originators. But is there anyone who says that 'ground' is not included in [the term] 'hand'? Has it not been taught: [And he shall give it] in her hand  — from this I would learn only that 'her hand' acts for her. How do we know [that] her roof, her courtyard and her enclosed space [also act for her]? Because the Scriptural verse emphasises, 'And he shall give', [which implies that he may give it to her] anywhere.?  With regard to a divorce there is no difference of opinion [and all agree] that 'ground' is included in her 'hand'. The difference of opinion exists only as regards a found object: One  is of the opinion that