Bava Kamma — Daf 58b

ולאסטמורי בגוה תיקו

כיצד משלמת מה שהזיקה וכו': מנה"מ

אמר רב מתנה דאמר קרא (שמות כב, ד) ובער בשדה אחר מלמד ששמין על גב שדה אחר

האי ובער בשדה אחר מבעי ליה לאפוקי רה"ר

א"כ לכתוב רחמנא ובער בשדה חבירו א"נ שדה אחר מאי בשדה אחר ששמין על גב שדה אחר

ואימא כוליה להכי הוא דאתא לאפוקי רה"ר מנלן

אם כן לכתביה רחמנא גבי תשלומין (שמות כב, ד) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם בשדה אחר ל"ל דכתביה רחמנא גבי ובער ש"מ תרתי

היכי שיימינן א"ר יוסי בר חנינא סאה בששים סאין ר' ינאי אמר תרקב בששים תרקבים חזקיה אמר קלח בששים קלחים

מיתיבי אכלה קב או קביים אין אומרים תשלם דמיהן אלא רואין אותה כאילו היא ערוגה קטנה ומשערים אותה מאי לאו בפני עצמה

לא בששים

ת"ר אין שמין קב מפני שמשביחו ולא בית כור מפני שפוגמו

מאי קאמר א"ר פפא ה"ק אין שמין קב בששים קבים מפני שמשביח מזיק ולא כור בששים כורין מפני שפוגם מזיק

מתקיף לה רב הונא בר מנוח האי ולא בית כור ולא כור מבעי ליה

אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא הכי קתני אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח ניזק ולא קב בבית כור מפני שפוגם ניזק אלא בששים

ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה אתא לקמיה דריש גלותא א"ל לדידי חזי לי ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי והוו שוו מאה זוזי זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא אמר גבי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה למה לי אתא לקמיה דר"נ א"ל בששים

א"ל רבא אם אמרו בנזקי ממונו יאמרו בנזקי גופו

אמר ליה אביי לרבא בנזקי גופו מאי דעתיך דתניא המבכיר כרמו של חבירו סמדר רואין אותו כמה היתה יפה קודם לכן וכמה היא יפה לאחר מכאן ואילו בששים לא קתני

אטו גבי בהמתו נמי מי לא תניא כי האי גוונא דתניא קטמה נטיעה רבי יוסי אומר גוזרי גזירות שבירושלים אומרים נטיעה בת שנתה שתי כסף בת שתי שנים ארבעה כסף אכלה חזיז רבי יוסי הגלילי אומר נידון במשוייר שבו וחכמים אומרים רואין אותה כמה היתה יפה וכמה היא יפה

it and indeed taken more care of it? — Let this remain undecided. HOW IS PAYMENT MADE FOR THE AMOUNT OF DAMAGE DONE BY IT? BY COMPARING THE VALUE OF AN AREA IN THE FIELD REQUIRING ONE SE'AH OF SEED AS IT WAS [PREVIOUSLY] WITH WHAT ITS WORTH IS [NOW] etc. Whence is this derived? — R. Mattena said: Scripture says, And shall feed in another man's field  to teach that the valuation should be made in conjunction with another field. But was this [verse] and shall feed in another man's field not required to exclude public ground [from being subject to this law]? — If so,  Scripture would have said 'and shall feed in a neighbour's field' or ['and shall consume] another man's field.' Why then is it said in another [man's] field [unless to teach that] the valuation should be made in conjunction with another field? Let us say then that the whole import [of this verse] was to convey only this ruling, there being thus no authority to exclude public ground? — If so,  Scripture would have inserted this clause in the section dealing with payment, e.g., 'of the best of his own field and of the best of his own vineyard shall he make restitution [as valued] in conjunction with another field.' Why then did Scripture put it in juxtaposition with and shall feed unless to indicate that the two [rulings] are to be derived from it. How is the valuation  arrived at? — R. Jose b. Hanina said: [The value of] an area requiring one se'ah of seed [is determined] in proportion to the value of an area requiring sixty se'ahs of seed. R. Jannai said: [The value of] an area requiring one tarkab  of seed [is determined] in proportion to the value of an area requiring sixty tarkabs of seed. Hezekiah said: [The value of] each stalk [consumed is determined] in proportion to the value of sixty such stalks.  An objection was raised [from the following:] If it consumed one kab in two kabs [of grain], it would not be right to ask payment for their full value,  but the amount consumed would have to be considered as if forming a little bed which would thus be estimated. Now, does this not mean that the bed will be valued by itself?  — No; in [the proportion of one to] sixty. Our Rabbis taught: The valuation is made neither of a kab by itself, as this would be an advantage to him,  nor of an area required for a kor  of seed, as this would be a disadvantage to him.  What does this mean? — R. Papa said: What is meant is this: Neither is a kab [of grain consumed] valued in conjunction with sixty kabs, as the defendant would thereby have too great an advantage,  nor is a kor valued in conjunction with sixty kors, as this would mean too great a disadvantage for the defendant.  R. Huna b. Manoah demurred to this, saying: Why then does it say, 'nor of an area required for a kor of seed'? [According to your interpretation] should it not have been 'nor a kor'?  — R. Huna b. Manoah therefore said in the name of R. Aha the son of R. Ika: What is meant is this: The valuation is made neither of a kab by itself, as this would be too great an advantage to the plaintiff, nor of a kab in conjunction with an area required for a kor of seed, as this would be too great a disadvantage for the plaintiff. It must therefore be made only in conjunction with sixty [times as much]. A certain person cut down a date-tree belonging to a neighbour. When he appeared before the Exilarch, the latter said to him: 'I myself saw the place; three date-trees stood close together  and they were worth one hundred zuz. Go therefore and pay the other party thirty-three and a third [zuz].' Said the defendant: 'What have I to do with an Exilarch who judges in accordance with Persian Law?' He therefore appeared before R. Nahman, who said to him [that the valuation should be made] in conjunction with sixty [times as much]. Said Raba to him:  If the Sages ordained this valuation in the case of chattels doing damage, would they do the same in the case of damage done by Man with his body? — Abaye, however, said to Raba: In regard to damage done by Man with his body, what is your opinion [if not] that which was taught: 'If a man prunes [the berries from] a neighbour's vineyard while still in the budding stage, it has to be ascertained how much it was worth previously and how much it is worth afterwards', but nothing is said of valuation in conjunction with sixty [times as much]? But has it not been taught similarly with respect to [damage done by] Cattle? For it was taught: If [a beast] breaks off a plant, R. Jose says that the Legislators of [public enactments  in Jerusalem stated that if the plant was of the first year, two silver pieces  [should be paid] but if it was in its second year, four silver pieces [should be paid]. If it consumed young blades of grain, R. Jose the Galilean says that it has to be considered in the light of the future value of that which was left in the field. The Sages, however, say that it has to be ascertained how much it [the field] was worth [previously] and how much it is worth [now].