Bava Kamma — Daf 51a

לא משום דלית ביה הבלא אי הכי הוזק בו חייב הא לית ביה הבלא אמר ליה אין הבל למיתה ויש הבל לנזקין

איתיביה בית הסקילה היה גבוה שתי קומות ותני עלה וקומה שלו הרי כאן שלש ואי סלקא דעתך יש חבטה בפחות מי' למה לי כולי האי

ולטעמיך נעביד עשרה אלא כר"נ דאמר ר"נ אמר רבה בר אבוה אמר קרא (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה

אי הכי נגבה טפי משום דמינוול

איתיביה (דברים כב, ח) כי יפול הנופל ממנו ממנו ולא בתוכו

כיצד היתה רה"ר גבוה ממנו עשרה טפחים ונפל מתוכה לתוכו פטור עמוקה ממנו עשרה טפחים ונפל מתוכו לתוכה חייב

ואי ס"ד יש חבטה בפחות מי' למה לי עשרה א"ל שאני בית דכל פחות מעשרה לאו בית הוא

אי הכי השתא נמי דהוי מאבראי עשרה דל מיניה תקרה ומעזיבה מגואי לא הוי עשרה א"ל כגון דחק מגואי

אי הכי כי לא הוי נמי מאבראי עשרה משכחת לה דהוי מגואי עשרה כגון דחק בה טפי

אלא היינו טעמא דר"נ סבר מכריסא דתורא לארעא כמה הוי ארבעה אריתא דדלאי כמה הוי שיתא הא עשרה אישתכח דכי קא מחבט מעשרה הוא דקא מחבט

אלא מתני' דקתני מה בור שהוא כדי להמית י' טפחים אף כל שיש בו כדי להמית י' טפחים בשיתא נמי סגיא

אמרי מתני' דאיגנדר לבור:

מתני׳ בור של שני שותפין עבר עליו הראשון ולא כסהו והשני ולא כסהו השני חייב:

גמ׳ אמרי בור של שני שותפין היכי משכחת לה הניחא אי סבירא לן כר"ע דאמר בור ברשותו חייב משכחת לה בחצר של שניהם ובור של שניהם והפקירו רשותן ולא הפקירו בורן

אלא אי סבירא לן בור ברשותו פטור היכי משכחת לה דחייב עליה ברה"ר וברה"ר בור של שני שותפין היכי משכחת לה

אי דשוו שליח תרוייהו ואמרי ליה זיל כרי לן ואזל כרה להו אין שליח לדבר עבירה ואי דכרה האי חמשה והאי חמשה נסתלקו להו מעשה ראשון

הניחא לרבי ולנזקין משכחת לה אלא לרבי ולמיתה ולרבנן בין למיתה בין לנזקין היכי משכחת לה

אמר רבי יוחנן כגון שעקרו שניהן חוליא בבת אחת והשלימו לעשרה

מאי רבי ומאי רבנן דתניא אחד החופר בור תשעה ובא אחר והשלימה לעשרה האחרון חייב רבי אומר אחר אחרון למיתה ואחר שניהם לנזקין

מאי טעמא דרבנן דאמר קרא (שמות כא, לג) כי יפתח וכי יכרה אם על פתיחה חייב על כרייה לא כל שכן אלא להביא כורה אחר כורה שסילק מעשה ראשון

ורבי אמר לך הנהו מיצרך צריכי כדאמרינן ורבנן נמי מיצרך צריכי

אלא היינו טעמא דרבנן אמר קרא כי יכרה איש בור אחד ולא שנים

ורבי ההוא מיבעי ליה כי יכרה איש בור ולא שור בור

ורבנן תרי איש בור כתיבי

ורבי איידי דכתב האי כתב האי

וממאי דלחיובי בתרא דלמא לחיובי קמא

לא סלקא דעתך דאמר קרא (שמות כא, לד) והמת יהיה לו ההוא דקא עביד מיתה

והאי והמת יהיה לו מבעי ליה לכדרבא דאמר רבא שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור שנאמר והמת יהיה לו במי שהמת שלו

אמרי ולאו ממילא שמעת מינה דבההוא דעבד מיתה עסקינן:

ת"ר אחד החופר בור עשרה ובא אחר והשלימה לכ' ובא אחר והשלימה לשלשים כולן חייבין ורמינהו אחד החופר בור עשרה ובא אחר וסייד וכייד האחרון חייב

No; it is because there was no unhealthy air there. But if so, why where it was injured in such a pit would there be liability since there was no unhealthy air there? — He replied: There was not unhealthy air there sufficient to kill, but there was unhealthy air there enough to injure. A further objection was raised: The scaffold [for stoning] was of the height of two men's statures.  And it has been taught regarding this: When you add the stature of the convict there will be there the height of three statures. Now, if you assume that a fall can be fatal even from a height of less than ten handbreadths, why was such a great height as that necessary? — But even according to your argument, why not make the height ten handbreadths only? This must therefore be explained in accordance with R. Nahman, for R. Nahman stated that Rabbah b. Abbuha had said: Scripture says, And thou shalt love thy neighbour as thyself,  [which implies], 'thou shalt choose for a convict the easiest possible execution.'  But if so, why not raise it still higher? — He would then become disfigured altogether. A further objection was raised: If any man fall from thence;  'from thence' but not into it. How is that so? Where the public road was ten handbreadths higher than the roof, and a man might fall from the former on to the latter, there is no liability [in respect of a parapet], but if the public road was ten handbreadths lower than the roof, and a man might fall from the latter on to the former, that there will be liability [in respect of a parapet]. Now, if you assume that a fall could be fatal even from a height of less than ten handbreadths, why should it be necessary to have the public road lower by [full] ten handbreadths?  — It was said in answer:  There is a difference in the case of a house, since if it is less than ten handbreadths [in height] it could not be designated 'house'.  But if so, even now when from the outside it is ten handbreadths high, were you to deduct from that the ceiling and the plaster, from the inside it would surely not have the height of ten handbreadths?  — To this it was said in reply: [We are dealing here with a case] where, e.g., the owner of the house sank the floor from within.  But if so, even where the height from the outside was not ten handbreadths, it could still be possible that from the inside it was ten handbreadths, as for instance where he sank the floor still more? — The reason of R. Nahman must therefore have been this: he considered that from the abdomen of the ox to the level of the ground must be [at least] four handbreadths, and the pond feeding the fields must be six handbreadths;  this makes ten handbreadths, with the result that when the ox received the blow it was from the height of ten handbreadths that the blow was given.  But why then does the Mishnah say: JUST AS PIT CAN CAUSE DEATH BECAUSE IT IS USUALLY TEN HANDBREADTHS [DEEP], SO ALSO ALL [OTHER SIMILAR NUISANCES] MUST BE SUCH AS CAN CAUSE DEATH, [I.E.] TEN HANDBREADTHS [DEEP]? Should not six handbreadths be enough?  — We could reply that the Mishnah deals with a case where the ox rolled itself over into the pit. MISHNAH. WHERE THERE IS A PIT [IN CHARGE OF] TWO PARTNERS, IF THE FIRST ONE PASSES BY AND DOES NOT COVER IT, AND THE SECOND ONE ALSO [PASSES BY AND DOES] NOT COVER IT,  THE SECOND WOULD BE LIABLE. GEMARA. I would here ask, how can we picture a pit in charge of two partners? True, we can understand this if we take the view of R. Akiba, who said that a pit in private ground would involve liability,  in which case such a pit could be found where they jointly own the ground and also a pit in it, and while they abandoned the ground [round about],  they did not abandon the pit itself. But if we take the view that a pit on private ground would involve exemption,  in which case liability could be found only where it was on public ground, how then is it possible for a pit in public ground to be in charge of two partners?  [For if you say that] both of them appointed an agent and said to him: 'Go forth and dig for us', and he went and dug for them, [we reply that] there can be no agency for a sinful act.  If again you say that the one  dug five handbreadths and the other one  dug another five handbreadths, [then we would point out that] the act of the former has become eliminated?  It is true that according to Rabbi,  we can imagine a pit [in charge of two partners] in respect of mere injury.  But in respect of death even according to Rabbi, or in respect whether of death or of mere injury  according to the Rabbis,  where could we find such a pit? — R. Johanan thereupon said: [We find such a pit] where e.g., both of them removed a layer of ground at the same time and thereby made the pit ten handbreadths deep. What opinion of Rabbi and what opinion of the Rabbis [was referred to above]? — It was taught:  Where one had dug a pit of nine handbreadths [deep] and another one came along and completed it to a depth of ten handbreadths, the latter would be liable.  Rabbi says: The last one is responsible in  cases of death,  but both of them in cases of injury.  What was the reason of the Rabbis? — Scripture says; If a man shall open … or if a man shall dig …  Now if for mere opening there is liability, should there not be all the more so in the case of digging? [Why then mention digging at all?] It must be in order to lay down the rule [also] for [the case of] one person digging [in a pit] after another,  [namely,] that [in such a case] the act of the one who dug first  is regarded as eliminated.  And Rabbi?  — He might rejoin that it was necessary to mention both terms,  as explained elsewhere.  And do not the Rabbis also hold that it was necessary?  — The reason of the Rabbis must therefore have been that Scripture says, If a man shall dig [indicating that] one person but not two persons [should be liable for one pit]. Rabbi, on the other hand, maintained that [the expression 'a man'] was needed to teach that if a man shall dig a pit [there would be liability] but not where an ox [dug] a 'pit'.  And the Rabbis?  [They might point out] 'a man … a pit' is inserted twice [in the same context].  And Rabbi? — He [could rejoin that] having inserted these words in the first text, Scripture retained them in the second also. Now [according to the Rabbis who hold that Scripture intended to make only one person liable], whence could it be proved that it is the last person [that dug] who should be liable? Why not make the first person [who dug] liable? — Let not this enter your mind, since Scripture has stated, And the dead shall be his  [implying that the liability rests upon him] who made the pit capable of killing. But was not this [verse] 'And the dead shall be his' required for the lesson drawn by Raba? For did Raba not say:  If a sacred ox which has become disqualified [for the altar]  falls into a pit, there would be exemption, as Scripture says 'And the dead beast shall be his' [implying that it is only] in the case of an ox whose carcass could be his  [that there would be liability]?  — To this I might rejoin: Can you not [at the same time] automatically derive from it that it is the man who made the pit capable of killing with whom we are dealing? Our Rabbis taught: If one person has dug a pit to a depth of ten handbreadths and another person comes along and completes it to a depth of twenty, after which a third person comes along and completes it to a depth of thirty, they all would be liable. A contradiction was here pointed out:  If one person dug a pit ten handbreadths deep, and another came along and lined it with plaster and cemented it,  the second would be liable.