Bava Batra — Daf 88a

כגון שנטלה למוד בה וכדרבה דאמר רבה הכישה נתחייב בה

אימור דאמר רבה בבעלי חיים דאנקטינהו ניגרא ברייתא כי האי גונא מי אמר

אלא אמר רבא אני וארי שבחבורה תרגימנוה ומנו ר' זירא הכא במאי עסקינן כגון שנטלה למוד בה לאחרים

ובשואל שלא מדעת קא מיפלגי מר סבר שואל הוי ומר סבר גזלן הוי

גופא אמר שמואל הנוטל כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו חייב והני מילי הוא דקיצי דמיה

ההוא גברא דעל לבי טבחא אגבה אטמא דבישרא בהדי דקא אגבה אתא פרשא מרמא מיניה אתא לקמיה דרב יימר חייביה לשלומי דמיה והני מילי הוא דקיצי דמיה

ההוא גברא דאייתי קארי לפום נהרא אתו כולי עלמא שקול קרא קרא אמר להו הרי הן מוקדשין לשמים

אתו לקמיה דרב כהנא אמר להו אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וה"מ הוא דקיצי דמייהו אבל לא קיצי דמייהו ברשות מרייהו קיימי ושפיר אקדיש

ת"ר הלוקח ירק מן השוק ובירר והניח אפילו כל היום כולו לא קנה ולא נתחייב במעשר

גמר בלבו לקנותו קנה ונתחייב במעשר להחזירו אי אפשר שכבר נתחייב במעשר ולעשרו א"א שכבר מפחיתן בדמים הא כיצד מעשרו ונותן לו דמי מעשר

אטו משום דגמר בלבו לקנות קנה ונתחייב במעשר אמר רב הושעיא הכא בירא שמים עסקינן כגון רב ספרא דקיים בנפשיה (תהלים טו, ב) ודובר אמת בלבבו:

מתני׳ הסיטון מקנח מדותיו אחד לשלשים יום ובעל הבית אחד לשנים עשר חדש רבן שמעון בן גמליאל אומר חילוף הדברים

חנווני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל אמר רשב"ג במה דברים אמורים בלח אבל ביבש אינו צריך

such as where [the shopkeeper] took [the bottle]  to measure with it, [and by this action,  he becomes responsible] In accordance with [a decision of] Rabbah.  For Rabbah said:  [If] he  struck [a lost animal], he assumed [thereby] the obligation of [returning] it [to its owner].  Might it not be suggested that Rabbah said [so, only] in [the case of] living beings, because he [who strikes them] assists  in their running away.  Would he, [however], have said [so in] such a case as this?  — But, said Raba, I and the lion of the college — who is R. Zera — have interpreted this [as follows]: We deal here with a case where [the shopkeeper] took [the bottle] to use it as a measure for others;  and the dispute [between the Rabbis and R. Judah] is [dependent] on [their respective opinions as to the legal status of] one who borrows without the knowledge [of the owner].  One  is of the opinion [that such a person] is [legally considered] a borrower,  and the others  are of the opinion [that] he is a robber. Reverting to the above text. Samuel said: 'He who takes a vessel from the artisan to examine it, and an accident happened [while it was] in his hand, is liable'. This law  [applies only to the case] where the price had been fixed. Once a person entered a butcher's shop [and] lifted up a thigh of the meat.  A rider came while he was holding it up [and] snatched it away from him. He  came before R. Yemar [who] ordered him to pay its price. But this law  is [applicable only to the case] where the price has been fixed. A person once brought pumpkins to Pum Nahara,  [when] a crowd  assembled [and] everyone took  a pumpkin.  He called out to them,  'Behold these are dedicated to God'.  [When] they [the buyers] came before R. Kahana he said unto them: No one may dedicate a thing which is not his. But this [applies only to the case] where the price is fixed, but [when] the price is not fixed, they remain in the possession of their owner who may rightly dedicate them. Our Rabbis taught: A person, [who comes] to buy herbs in the market, and picks out and puts down, even all day long, does not acquire possession [of the herb] nor does he become liable to give [its] tithe. [If] he has made up his mind to buy it, he acquires possession and becomes liable to give the tithe. [If he desires to withdraw,] he cannot return it [to the seller], for it has become liable to the tithe;  and he cannot tithe it [before returning] because he would thereby reduce their value.  How then [is he to proceed]? — He gives the tithe and [returning the remainder] pays [to the seller] the price of the tithe. Does one, then, acquire possession and become liable to give tithe because he has made up his mind to buy? — R. Hoshaia replied: We deal here with [the case of] a God-fearing man like R. Safra,  for instance, who applied to himself, And speaketh truth in his heart. MISHNAH. A WHOLESALE DEALER  MUST CLEAN  HIS MEASURES ONCE IN THIRTY DAYS, AND A PRODUCER  ONCE IN TWELVE MONTHS.  R. SIMEON B. GAMALIEL SAYS: THE STATEMENT IS TO BE REVERSED.  A SHOPKEEPER MUST CLEAN HIS MEASURES TWICE A WEEK,  WIPE HIS WEIGHTS  ONCE A WEEK AND CLEANSE THE SCALES AFTER EVERY WEIGHING.  R. SIMEON B. GAMALIEL SAID: THESE LAWS APPLY ONLY TO MOIST  [COMMODITIES], BUT IN [THE CASE OF] DRY [ONES]  THERE IS NO NEED [FOR THE CLEANING].