Avodah Zarah — Daf 7b

בפרהסיא אין מקבלין אותן ר"ש ור' יהושע בן קרחה אומרים בין כך ובין כך מקבלין שנאמר (ירמיהו ג, יד) שובו בנים שובבים א"ר יצחק איש כפר עכו א"ר יוחנן הלכתא כאותו הזוג:

מתני׳ רבי ישמעאל אומר שלשה לפניהם ושלשה לאחריהם אסור וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר

גמ׳ אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל יום א' לדברי ר' ישמעאל לעולם אסור:

וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר כו': חכמים היינו ת"ק הן בלא אידיהן איכא בינייהו תנא קמא סבר הן בלא אידיהן ורבנן בתראי סברי הן ואידיהן

איבעית אימא נשא ונתן איכא בינייהו תנא קמא סבר נשא ונתן מותר ורבנן בתראי סברי נשא ונתן אסור

ואיבעית אימא דשמואל איכא בינייהו דאמר שמואל בגולה אין אסור אלא יום אידם תנא קמא אית ליה דשמואל רבנן בתראי לית להו דשמואל

איבעית אימא דנחום המדי איכא בינייהו דתניא נחום המדי אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן תנא קמא לית ליה דנחום המדי ורבנן בתראי אית להו דנחום המדי:

גופא נחום המדי אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר והאיכא רבנן בתראי דקיימי כוותיה מאן חכמים נחום המדי הוא

תניא אידך נחום המדי אומר מוכרין להן סוס זכר וזקן במלחמה אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר

והאיכא בן בתירא דקאי כוותיה דתנן בן בתירא מתיר בסוס בן בתירא לא מפליג בין זכרים לנקבות איהו מדקא מפליג בין זכרים לנקבות כרבנן סבירא ליה ולרבנן נשתקע הדבר ולא נאמר

תניא נחום המדי אומר השבת מתעשר זרע וירק וזירין אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר והאיכא ר"א דקאי כוותיה דתנן ר' אליעזר אומר השבת מתעשרת זרע וירק וזירין התם בדגנוניתא

אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי גברא רבה אתא מאתרין כל מילתא דאמר אמרי ליה נשתקע הדבר ולא נאמר אמר איכא חדא דעבדינן כוותיה דתניא נחום המדי אומר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה

אמר בר מינה דההיא דתליא באשלי רברבי

דתניא ר' אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל שנאמר (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו וגו' אין שיחה אלא תפלה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה

ר' יהושע אומר יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו שנאמר (תהלים קמב, ג) אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד

ור"א נמי הכתיב אשפוך לפניו שיחי הכי קאמר אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד ור' יהושע נמי הכתיב תפלה לעני כי יעטוף הכי קאמר אימתי תפלה לעני בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו

מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי במאי קמיפלגי

כדדריש ר' שמלאי [דדריש ר' שמלאי] לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל מנלן ממשה רבינו דכתיב (דברים ג, כד) ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך וגו' וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה

MISHNAH. R. ISHMAEL SAYS ON THE THREE PRECEDING DAYS AND THE THREE FOLLOWING DAYS IT IS FORBIDDEN;  BUT THE SAGES SAY BEFORE THEIR FESTIVITIES IT IS FORBIDDEN, BUT AFTER THEIR FESTIVITIES IT IS PERMITTED. GEMARA. Said R. Tahlifa b. Abdimi in the name of Samuel: According to R. Ishmael it should always be forbidden [to transact business with idolaters because of] Sunday. BUT THE SAGES SAY, BEFORE THEIR FESTIVITIES IT IS FORBIDDEN, BUT AFTER THEIR FESTIVITIES IT IS PERMITTED. Is not [the opinion of] the Sages identical with that of the first Tanna?  — The exclusion of the festivals themselves is the point on which they differ. The first Tanna holds that the period is exclusive of the festival, but these latter Rabbis hold that it includes the festivals. Or it might probably be said that they differ on the question of business transactions carried out,  the first Tanna holding that [the proceeds of] such transactions are permissible, while our latter Rabbis hold that [the proceeds of] these transactions are forbidden. It might also be said that this ruling of Samuel is a matter on which they differ. For Samuel said:  In the Diaspora  the prohibition is limited to their festival day only. The first Tanna accepts Samuel's ruling, while our last Rabbis do not hold with Samuel. You may further say that they differ in the ruling of Nahum the Mede. For it is taught:  Nahum the Mede says, The prohibition applies to only one day before their Festivals. The first Tanna does not accept the ruling of Nahum the Mede, and our latter Rabbis do agree with Nahum the Mede's ruling. To revert to [the above text]: 'Nahum the Mede says: The prohibition applies to only one day before their festivals.' Thereupon they said to him: 'This matter ought to be suppressed and left unsaid.'  But are there not our latter Rabbis who hold the same opinion?  — Our latter Rabbis may be none other than Nahum the Mede. Another [Baraitha] taught: Nahum the Mede says, One may sell [to idolaters] a male or old horse in war time.  Whereupon they said to him: This matter ought to be suppressed and left unsaid. But is there not Ben Bathyra who holds the same opinion; for we learnt: Ben Bathyra permits [the sale of] a horse?  — Ben Bathyra makes no distinction between the sale of horses and mares, whereas Nahum the Mede, who does make that distinction will share the opinion of the Rabbis;  but according to the Rabbis: This matter ought to be suppressed and left unsaid. It is [further] taught: Nahum the Mede says: The dill plant is subject to tithe whether [in its state of] seeds, or vegetables, or pods.  Whereupon he was told: This matter ought to be suppressed and left unsaid. But is there not R. Eliezer who holds the same opinion; for we learnt: R. Eliezer said: The dill plant is subject to tithe whether in its state of seeds, or vegetable, or pods?  — There the garden variety is meant. Said R. Aha b. Minyomi to Abaye: A great man has come from our place,  but whatever he says he is told that it ought to be suppressed and left unsaid. He replied: There is one instance in which we do follow his ruling. It is taught: Nahum the Mede says: One may ask for one's own needs in the course of the Benediction [concluding with] 'Who heareth prayer.'  — As to this ruling, he said, an exception had to be made, for it is hanging on strong ropes!  It is taught: R. Eliezer says: One should first pray for his own needs and then recite The Prayer.  as it is said; A prayer for the afflicted [himself] when he is overwhelmed, and [then] poureth forth his meditation before the Lord;  and by 'meditation,' only prayer is meant, as it is said, And Isaac went out to meditate in the field at the eventide.  But R. Joshua says: One should first recite The Prayer and then ask for his own needs, as it is said, I pour out my meditation  before Him [then] I declare my [own] affliction before Him.  Now, as to R. Eliezer, what of the verse, I pour out my meditation etc.? — He interprets it thus, 'I pour out my meditation before Him when I had already declared my [own] affliction.' And as to R. Joshua [how does he explain] the verse, A prayer for the afflicted when he is overwhelmed etc.? — He explains it thus: When is the [personal] 'prayer for the afflicted' offered? When he had poured forth his meditation before the Lord. Well now, as for these scriptural verses, they prove no more the statement of the one than they prove that of the other; is there any [principle] underlying their dispute? — It is the one explained by R. Simlai; for R. Simlai gave the following exposition:  One should always recount the praises of the Omnipresent and then offer his supplications.  Whence do we learn it? From [the prayer of] our Teacher Moses which is recorded thus: O Lord God, Thou hast begun to show Thy servant Thy greatness etc., and then only, Let me go over, I pray Thee, and see the good land.