Arakhin — Daf 11b

על עסקי קול רב אשי אמר מהכא (דה"ב ה, יג) ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד

רבי יונתן אמר מהכא (במדבר יח, ג) ולא ימותו גם הם גם אתם מה אתם בעבודת מזבח אף הם בעבודת מזבח

תניא נמי הכי ולא ימותו גם הם גם אתם אתם בשלהם והם בשלכם במיתה הם בשלהם אינן במיתה אלא באזהרה

אמר אביי נקיטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה שנאמר (במדבר ג, לח) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו' והזר הקרב יומת מאי זר אילימא זר ממש הכתיב חדא זימנא אלא לאו זר דאותה עבודה:

מיתיבי משורר ששיער ומשוער ששורר אינן במיתה אלא באזהרה

תנאי היא דתניא מעשה בר' יהושע בר חנניה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר' יוחנן בן גודגדא אמר לו בני חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן המשוערים

מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מיתה היא וגזרו בה רבנן ומ"ס אזהרה היא ולא גזרו בה

דכ"ע אזהרה היא מר סבר מסייע גזרו ביה רבנן ומר סבר לא גזרו ביה רבנן

בעי רבי אבין עולת נדבת ציבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה {במדבר י } עולותיכם אמר רחמנא אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה או דלמא עולותיכם דכולהו ישראל קאמר רחמנא

ת"ש (דה"ב כט, כז) ויאמר חזקיהו להעלות העולה (על המזבח) ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות ע"י כלי (שיר) דוד מלך ישראל האי שירה מאי עבידתה אילימא דעולת חובה ל"ל אימלוכי אלא לאו דעולת נדבה

א"ר יוסף לא עולת ראש חודש הוה וקא מיבעיא להו מי הוקבע ר"ח בזמנו דליקרב או לא

אמר ליה אביי ומי מצית אמרת הכי והכתיב (דה"ב כט, יז) ביום ששה עשר לחדש הראשון וגו' ויאמר חזקיהו להעלות העולה (על המזבח)

אלא אמר רמי בריה דרב ייבא כבש הבא עם העומר קמיבעיא להו מי קבע ר"ח בזמנו דליקריב או לא

מתקיף לה רב אויא וליחזי פסח היכי עביד מצה היכי אכיל

אלא אמר רב אשי מידי דהוה אשליחא דציבורא דממליך השתא דאתית להכי אפילו תימא עולת חובה מידי דהוה אשליחא דציבורא דממליך

ת"ש רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב

אמרו כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתו של יהויריב היתה והיו כהנים ולוים עומדים על דוכנן ואומרים שירה ומה שירה אמרו (תהלים צד, כג) וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו אויבים וכבשום וכן בשניה

האי שירה מאי עבידתיה אילימא דעולת חובה מי הואי בי"ז בתמוז בטל התמיד אלא לאו דעולת נדבה

ותסברא מ"ש דעולת חובה דלא הואי ומ"ש דעולת נדבה דהואי הא לא קשיא בן בקר אקראי בעלמא הוא דאיתרמיא להו

אמר רבא ואיתימא רב אשי ותסברא שירה דיומיה (תהלים כד, א) לה' הארץ ומלואה וישב עליהם את אונם בשיר דארבעה בשבת הוא אלא אילייא בעלמא הוא דנפל להו בפומייהו

והא עומדין על דוכנן קתני כדר"ל דאמר אומר שלא על הקרבן אי הכי בעולת נדבה נמי לימא נפיק מינה חורבא

מאי הוה עלה ת"ש דתני רב מרי בריה דרב כהנא (במדבר י, י) על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם

מה עולה קודש קדשים אף שלמים קודש קדשים ומה שלמים קבוע להם זמן אף עולה קבוע לה זמן:

[i.e.,] concerning the voice. R. Ashi derived it from here: It came even to pass when the trumpeters and singers were as one to make one sound to be heard. R. Jonathan derived it from here: That they die not, neither they, nor ye. [i.e.,] just as you at the service of the altar, so they, too, at the service of the altar. It was taught also thus: ‘That they die not, neither they, nor ye. viz., ye by engaging in their work, or they by engaging in yours, would incur penalty of death; they, however, by engaging in [another's] work of their own [group] would be incurring penalty for transgression, but not death. Abaye said: We have it on tradition that a singing Levite who did his colleague's work at the gate incurs the penalty of death, as it is said: And those that were to pitch before the tabernacle eastward before the tent of meeting toward the sunrising, were Moses and Aaron, etc. and the stranger that drew nigh was to be put to death. What ‘stranger’ is meant here? Would you say a real stranger [non-priest]? But that has been mentioned [by Scripture] already! Rather, must it mean a ‘stranger’ to this particular service. An objection was raised: Concerning a Levite chorister that attended to the Temple gates, or a gate-keeping Levite who sang, as to whether they are guilty of a transgression or incurring penalty of death, that is a matter of dispute among Tannaim, for it was taught: It happened that R. Joshua b. Hananyia went to assist R. Johanan b. Gudgeda in the fastening of the Temple doors, whereupon he [the latter] said to him: My son, turn back, for you are of the choristers, not of the door-keepers. Would you not say that they were of divided opinion herein, that one held he incurs the penalty of death, and for this reason the Rabbis forbade [their assisting], whereas the other held that only a transgression was involved, whence [the Rabbis] did not decree this preventive measure? — No, both agree that only a transgression is involved; [and their point of issue is the following:] one holds that the Rabbis forbade assisting as a preventive measure, the other holding that they did not forbid assisting as a preventive measure. R. Abin asked: Does a freewill burnt-offering of a community require song or not? The Divine Law says: Your burnt-offerings , which means no matter whether they are obligatory or freewill-offerings; or in saying ‘your burnt-offerings’ does perhaps the Divine Law mean those of all Israel? — Come and hear: And Hezekiah commanded to offer the burnt-offering upon the altar. And when the burnt-offering began, the song of the Lord began also, and the trumpets, together with the instruments of David, King of Israel. What need was there here for song? Would you say it was on account of [the daily] obligatory burnt-offering? That surely needed no consultation? Rather, it was one in connection with a freewill burnt-offering! Said R. Joseph: No, it was the burnt-offering [offered] on the new moon, and it was questionable as to whether the new month has been fixed in its right time so that it should be offered up, or not. Said Abaye to him: How can you say so, is it not written: And on the sixteenth day of the first month they made an end . . . then Hezekiah commanded to offer the burnt.offering upon the altar, etc.? — Rather, said Rami the son of R. Yeba: The question was with reference to the lamb offered up with the ‘Omer, [namely]: Was the new month decreed in its right time or not so that the lamb may be offered? — R. Avya demurred to this: They should have seen when the paschal lamb had been sacrificed, when the leavened bread had been eaten! Rather, said R. Ashi: It is the same as with the messenger of the congregation, who consults [formally asks for permission to start the prayer]. Now that you have come to this answer, say: Even if it was the case of the [daily] obligatory burnt-offering, [yet there is no difficulty]: It is the same as with any messenger of a community, who consults [his congregation]. Come and hear: R. Jose said, Good things are brought about on a good [auspicious] day, and evil ones on a bad one. It is said, The day on which the first Temple was destroyed was the ninth of Ab, and it was at the going out of the Sabbath, and at the end of the seventh [Sabbatical] year. The [priestly] guard was that of Jehojarib, the priests and Levites were standing on their platform singing the song. What song was it? And He hath brought upon them their iniquity, and will cut them off in their evil. They had no time to complete [the psalm with] ‘The Lord our God will cut them off’, before the enemies came and overwhelmed them. The same happened the second time [the second Sanctuary's destruction]. Now what need was there for song? Would you say that it was on account of the [daily] burnt-offering? But that could not be, for on the seventeenth of Tammuz the continual sacrifice had been abolished. Hence it was on account of a freewill burnt-offering! But how could you think so? Why should an obligatory-offering have been impossible and a freewill-offering available? — That is no difficulty: A young ox may accidentally have come to them! Said Raba, or, as some say, R. Ashi: But how could you think so? The song of the day was: The earth is the Lord's and the fulness thereof, whereas the verse, ‘And He hath brought upon them their iniquity’ belongs to the song due on the fourth day of the week! Rather [what you must say is.] It was just a lamentation text that had come to their mouth. But it says: ‘They were standing upon the platform’? [Rather, say] That is in accord with Resh Lakish who said: The song may be sung even without any [attending] sacrifice. But that principle might be applied to a voluntary burnt-offering, too? — That might lead to an offence. How is it therewith? — Come and hear: R. Mari the son of R. Kahana taught: Over your burnt-offerings and over the sacrifices of your peace-offerings; just as the burntoffering is Most Holy, so are the peace-offerings [referred to] Most Holy; and just as the peace-offerings have a definite time fixed for them, so have the burnt-offerings a definite time fixed for them.34